הם קנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם
מידה כנגד מידה
לאחר שאדם הראשון חטא בעץ הדעת, טוב ורע, גרשו הקדב"ה מגן העדן. מובא במקרא כשגרשו הניח את להט החרב המתהפכת בשערי הגן. למען תשמור החרב על הכניסה ותמנע למי שאינו ראוי ולמי שהתהפך ונטש את הקדב"ה מלשוב ולהכנס לגן. מידה כנגד מידה ! מה הוא האדם חטא וסר מן הדרך שהקדב"ה התווה לו, ובתוך גם התהפך על הקדב"ה, כך סימן לו הקדב"ה כי גם החרב מתהפכת עליו לרעה וכי עליו לעבור ולצאת לגלות.
אם כן התורה באה להזהיר ולסמן לדורות הבאים, לפי שמידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם. מה שאדם זורע במעשיו, לאחר מכן עתיד לקצור. מה היה על האדם לחפש דווקא באכילת עץ הדעת, בה בשעה שכל עצי הגן היו מותרים לפניו ? אלא שזו דרכו של יצה"ר, להשיא ולהדיח. כפי שטען בפני הקדב"ה : "האישה השאתני ואוכל", השיב האדם לבוראו. בפרשתנו זו, כאשר מבקש משה רבינו לסכם ולעשות חשבון נפש עם הדורות שעברו, ולמען הזהיר את הדורות הבאים, מבקש הקדב"ה להסתיר פניו, למען יראה כיצד עם ישראל יתנהג באחרית הימים. הסתר פנים זה אינו מוחלט, אלא כעושה עצמו כמי שאינו רואה ואינו שומע. בדומה לילדים קטנים שעושים מעשה שטות, ומוריהם עושים עצמם כלא רואים. כמתעלמים, גם למען לא להגיב, כי לא יתכן אם יראו ולא יענישו. לעולם השגחתו של הקדב"ה על הבריאה הנה תדירה, ובפרט על עם ישראל ועל כל יחיד ויחד מעם ישראל. אלא שהקדב"ה מבקש להותיר פתח, ומצפה כי יעשו תשובה באחרית הימים עת הצרות והיסורים ירבו.
זאת יען כי הם דור תהפוכות המה, ומתהפכים במעשיהם כלהט החרב המתהפכת, "בנים לא אמון בם". כיוון שהם לא יציבים בנאמנותם לקדב"ה, בהיותם עובדים אלוהים אחרים, הדיבר הראשון בעשרת הדברות : "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ! האלהים האחרים בכל דור ודור פושטים צורה ולובשים צורה אחרת, לפי מכת הדור. בדורנו זה האלהים האחרים הנם הכסף והזהב, הגשמיות אשר לשמם האדם מוכר את כל ערכיו, ומכלה את שנות חייו הקצרים להבל וריק. אך עדיין אומר הכתוב כי יש תקווה. באותה המידה שהתהפכו עליו על הקדב"ה ואמצו להם אלהים אחרים, כך גם עתידים להתהפך ולהתחרט על מעשיהם, ולשוב אליו לעתיד לבוא.
כך משה רבינו בא חשבון עם עם ישראל, ומטיח בהם ומאשימם, כי למעשה עם ישראל נטש את הקדב"ה ללא כל חלופה. ללא אל חלופי, מה גם שאין לקדב"ה חלופה. שנאמר : "וקנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם". כמו שהם : "כעסוני בהבליהם", אף אני : " בגוי נבל אכעיסם". שוב מידה כנגד מידה. כך ניתן להתבונן בכל הפרשה כיצד הקדב"ה משיב לעם ישראל במידה כנגד מידה על מעשיהם. הוא עשה אתם טוב, והם גמלוהו ברע ובכפיות טובה. הקדב"ה האכילם לחם אבירים, הוא המן. מזון דק ומזוכך, על מנת שיהיו מסוגלים רוחנית לקבל ולקלוט את התורה, והם העדיפו לאכול בשר ושומנים, דבר שהעכיר והאפיל שכלם, כמו שנאמר : "שמנת עבית כסיתה ותשכח אל מחוללך".
"קנאוני בלא אל" אמר ה' : "ואני אקניאם בלא עם", וכנגד "כעסוני בהבליהם" אמר : "בגוי נבל אכעיסם".
הלכה למעשה, אם נתבונן היום בהווייתנו, לכאורה עם ישראל הגיע לרמות על, אשר אולי היה בימי קדם בתקופת המלך שלמה. מרבית אומות העולם בימינו מעריכים ומקנאים בנו על הישגנו המרובים בתחומים שונים בשנות מעטות יחסית מאז שוב עם ישראל לארצו. אך אנו ממש מוטרדים ומאוימים מדרום, ממזרח ומצפון. וממי ? מאותם נבלים אשר הם למעשה לא מוגדרים כעם כלל, כמאמר הפסוק : ואני אקניאם בלא עם !!!