שמותיו של הקדוש ברוך הוא חד הם

"ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד", התנבא הנביא זכריה. בדיון זה נתמקד בשמותיו של הקדוש ברוך הוא, ולו על מנת להבין כיצד יורדים השפעותיו בבריאה, ולהסיר כל ספק ב"מ או סתירה שלכאורה עלולה להשתמע בהבנת הכתובים.

שמו של הקדוש ברוך הוא מופיע בתורה או בסידור התפילה באופנים שונים במקומות שונים : שם הויה, אל, אהיה, שדי, אלהים, צבאות או אדני. אם כן כיצד מתיישב הפסוק הטוען כי השם אחד ושמו אחד ? הלא לכאורה לנגד עיננו מספר שמות וכינויים שונים אף יותר מאחד ?

אלא שהאמת היא שמו העליון של הקדב"ה ואשר ממנו נגזרים כל יתר השמות הוא שם הויה, ומשם זה נשפעים כל יתר השמות. השם אשר נכתב ואינו נקרא, כיוון שהלכה הנלמדת ממסכת סנהדרין ושבת היא כי הוגה שם השם באותיותיו חייב מיתה. לכן נכתב השם הקדוש באותיות יוד הי ויו הי אך נקרא באדנות. הווה אומר באותיות אלף דלת נון יוד. לאחר הקדמה קצרה זו נוכל לגשת לביאור עניין השמות המוזכרים למעלה. כאשר חפץ הקדב"ה לפעול מהעליונים לתחתונים בסדר השפעה או ענישה, מתלבש הוא בשמות שונים ובהתאם למהות הפעולה. שמות הקודש כדוגמת אל, שדי וצבאות נמצאים בצד ימין ומתחת לשם הויה, הקדב"ה מתלבש בשמות הללו על מנת להוריד שפע ורחמים בעולם או לצדיק. אך משרוצה להפעיל דינים, גבורות וענישה מפעיל את השמות הקודש הנמצאים משמאל למשוואה ומתחתיו והם כדוגמת שמות אהיה, אלהים ואדני. לכן על פי המוסבר לעולם לא יבקש אדם רחמים מהקדב"ה ויקרא במילים אנא אלהים, כיוון ששם אלהים הוא מידת הדין, ואותה מידה באם יקרא בשמה תבחן אותו אם אכן ראוי הוא לקבל את השפע והרחמים מאין סוף הקדב"ה. לכן חייב אדם לבקש בשם השם המשפיע רחמים גמורים (הוא שם הויה) ואשר נכתב כאן בשינוי המתבקש משום קדושתו.

כך או כך, מהנכתב לעיל מובן כי הכל ראשות אחת היא, ובר מינן ואל לו בשום אופן וצורה לאדם היהודי לחשוב ובטעות כי שתי ראשויות או יותר המה, אלא הכל אך ורק ראשות אחת עליונה, הוא שם ההויה, והיא מתלבשת בשמות קודש שונים ומתחת לה על מנת ועל פי רצונה לפעול בתחתונים. על כך אומר הכתוב השם אחד ושמו אחד. וזה עיקר בסיסי ומחוייב באמונה היהודית.

אך אם נדייק את כל הנבואת הנביא זכריה המציינת את המילים : "ביום ההוא" אם כן מדוע ביום ההוא ולא עתה ? הלא הקדב"ה היה הווה ויהיה ? אלא שעד שיבוא משיח צדקנו ויגאל את הבריאה מנפילתה הרוחנית שארעה בעטיו של אכילת אדם הראשון מעץ הדעת ובניית עגל הזהב  על ידי בני ישראל במעמד הר סיני, ובעוון שני חטאים אלו הונצח הרע בעולם ובאנושות על כל המשתמע מכך, שרויה האנושות במצב של ערבוביה של טוב ורע. אך משיבוא מלך המשיח ויגאל ב"ה לא רק את כל פרט ופרט מישראל ממצוקותיו, אלא ובתוך כך אף את הבריאה כולה, ובכך כולם יעלו בדרגה אחת  לדרגה רוחנית גבוה יותר ולעולם שכלו טוב, ללא רוע כלל. מה גם שהמתים מתו בעטיו של חטא אדה"ר באכלו מעץ הדעת טוב ורע, אף הם יקומו לתחיה ממיתתם בגין אותה עליית הדרגה שהעולם עתיד לחוות לדרגה של טוב בלבד כאמור.

ולעינייננו, "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד", הווה אומר השם הנכתב באותיותיו (ובשינוי) הויה, יהיה. ז"א במצב הנוכחי של ימינו של ערבוביה של טוב ברע השוני בין הויה ליהיה הוא באות ואו בלבד המופיעה בשם הויה. תעלה אות ואו בדרגתה בחצי שורה ותהפוך ליוד מתוך המילה יהיה. ואז בימים שעתידים להיות ימי המשיח במהרה בימינו אמן, יהיה מותר להגות את שם הויה ( כי יתבטל ) אך אסור יהיה להגות את שם יהיה אשר יבטא את שמו של הקדב"ה בעולם טוב ומתוקן ללא כל רוע ויניקה של הקליפות. זה מה שאומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש, מה שב"ה עתיד להיות המצב לאחר ביאת משיח צדקנו. עתה אפשר להבין את המשפט הפותח בשם הנביא זכריה, ואף את הסדר, המשמעות  והתוקף של שמות הקודש המובאים למעלה זאת ועל פי פשטן של דברים.

ארבעת המינים – גאומטריית המרחב

בס"ד                                                                                              ‏ט"ז תשרי, תש"פ

‏‏‏15 אוקטובר, 2019

 

 ארבעת המינים – גאומטריית המרחב

  במה כבר אפשר להלל את המלך ?

ישנים פיוטים ופרקים מסוימים בוידוי הכתובים בראשי פסוקים באותיות האלפא ביתא ובסדר עולה. מתבקשת השאלה המעניינת מדוע סידרו חכמינו את הדבר באופן זה?

על כך משיב הצדיק ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש במשל : כאשר נתבקש אדם מסויים לשורר שיר הלל וכבוד למלך גדול ועוצמתי, לא מצא דיו מילים מספיק עוצמתיות כעוצמת אימת המלך וכבודו. סבר בליבו כי מה שלא יכתוב לא יוכל לתאר באופן מספק את כבוד מלכו ! מה עשה ? נטל ניר לבן וריק, וכתב עליו את  כ"ב אותיות השפה העברית על פי סדרן, בהותירו את גוף גליון הניר ריק . זאת על מנת לאפשר למלך עצמו למלא ולכתוב את הראות בעיניו, כרצונו וכלבבו. ולסבר את האוזן כדוגמת שיק פתוח וחתום.

להבדיל ממלך בשר ודם, ובדומה לכך אנו באים באימת הדין לפני המלך בימי ר"ה ויוה"כ ומגישים לפניו יתברך את כ"ב אותיות התורה. יסדרם הוא כרצונו ובאופן הנכון והמדוייק ביותר. אנו נותנים לו את כל מילותינו והצירופים האפשריים לכבודו מחד, ולמען סליחת פשעינו מנגד.

 יצירת המרחב

אנשי המדע בעולם קבעו כי כל ענייני העולם הזה נקבעים בנקודות, מלבד האל.

הווה אומר, מה שמרכיב את האפשרות יצירת עולמנו זו על לרבות הבריאה כולה ובאופן הבסיסי ביותר הם הם התכונות הגיאומטריות המובאות להלן, ולהלן פירוטן :

נקודה, קו, שטח מעוקב, ונקודה מרכזית. נקדים נאמר ונפרט כי עלינו לחדד את שלבי הכתיבה על הנייר ומשמעותם. ראשית כאשר הכותב מחבר את קצה עפרונו לנייר, יוצר הוא בכך נקודה אחת, המסמלת ראשית כל הדברים ואף כוללת אותן.  בהמשיכו נקודה זו מעלה מטה ימין או שמאל יוצר הוא קו במרחב. לקו זה אין כל רוחב, אלא מורכב מרצף של נקודות אמנם צמודות, בלבד. לאחר הטיית הקו לכיוונים שונים והמשכן נוצרת גם יחידת שטח, הווה אומר אורך ורוחב במרחב. אך עדיין נטול גובה. אך במידה ונגשם ציורנו, נקנה לו גם נפח, ובכך יהיה מעוקב, ויהיו לו שלושה קצוות : אורך, רוחב וגובה.

כך בדיוק ובדומה ברא הבורא את עולמנו זה, ובו נכללים כל הנבראים, ממש כמו נקודה ובדומה לה האדם בתוכה. במרכז כל המתואר נמצאת נקודה,גם אם היא רעיונית או רוחנית, אליה מתאווים כל הברואים, אשר תמיד מתאווים לנקודה המרכזית זו ואשר מאגדת את כל שלושת הקצוות.

ארבעת המינים מאגדים כל הבריאה

ארבעת המינים אשר אנו מצווים לנוטלם, לנענעם ולברך עליהם מידי יום בעת תפילת ההלל בשבעת ימי הסוכות, מרמזים ומסכמים את המתואר למעלה ובתוך כך גם את מעשה בראשית.

האתרוג נקרא רגג תאוה לעיניים. אותה נקודה מרכזית, דומיננטית ממגנטת ומושכת את הכל לחבור אליה. הלולב מסמל ומזכיר לנו את הקו הישר שהקדב"ה נטה ומשך מאותה הנקודה שניקד באין, ובדרכו ליצירת המימד. שתי הערבות מסמלות את המרחב השטוח נטול הגובה. גם מילת ערבה מלשון שטח, כמוזכר לדוגמא בתורה המילים "ערבות מואב", המזכירים לנו ערבה ומדבר. אם כך הדבר מדוע עלינו לצרף לארבעת המינים שתי ערבות, ולא נסתפק באחת ? להזכירנו כי ליצירת השטח אנו זקוקים לשתי קצוות בקו. ולבסוף ההדס המכיל את עליו בשלשות ומסמל את המעוקב המורכב מאורך רוחב וגובה כאמור. לכן גם נקרא ההדס עבות, להורות לנו כי הוא עבה, ולא יתכן עבה ללא שלוש צלעות.

לפיכך נדרשים עם ישראל לאגוד בארבעת המינים גם שלושה הדסים. יוצא איפוא שארבעת המינים הללו כוללים ומייצגים את כל חלקי ומרכיבי הבריאה.

סוף דבר

מאי נפקא מינה ? משמעות הנאמר כי נענוע ארבעת המינים הללו בתפילת ההלל בשבעת ימי חג הסוכות, לארבע רוחות השמיים, מעלה ומטה ( 6 קצוות) מבטאת בכך את הכרתנו כמו גם הזדהותנו בשבח ובהודיה לבורא העולם האין סוף הקדב"ה, ומבטאים את הכרתנו כלפיו בעובדה כי הוא היה הווה ויהיה, הוא היוצר והמשגיח והמפקח והאחראי על כל הנעשה בעולמו. הוא המניע ומנועע עולמו, כשם שאנו מנענעים בלולב. לפיכך אנו גם מעלים בנענועים ומורידים את ארבעת המינים כי הקדב"ה הוא המרים אדם והוא אשר משפילו, כמו שהכל ממנו, הכל גם הנברא לכבודו, ולתת הודיה לשמו הגדול.

ובאמת אם כך ישים היהודי בלבבו, ימצא נחת ואושר בכל מעשי ידיו, ויתייחס ברצינות, בחשיבות ובאחריות רבה בקיום מצוות ארבעת המינים.

קדושת המחשבה

מורי ורבותי,

האדם נתבע על שלושה דברים, והם : על מעשיו, על דיבורו ועל מחשבתו. ובלשון חכמינו ז"ל :              " מחשבה דיבור ומעשה ". כל אדם ואדם במסכת חייו ובהשגחה פרטית  על פי המקרה אשר יקרה אותו.

נעבור במעבר חד לסדר השתלשלות העולמות מאין סוף הקדב"ה ועד לעולמנו זה, מובדלים ארבע העולמות התחתונים ביותר. לא שאין מעליהם עוד עולמות לאין מספר, אלא שאין כוח שכלו של האדם ליגע בהם ותו. מה גם שאין לנו רשות לחקור בהם, כפי שנאמר במסכת חגיגה : ובמופלא ממך אל תדרוש. אשר על כן מציין רבנו האר"י זצ"ל את ארבעת העולמות הללו והם עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, ועד למטה עולמנו זה הוא עולם העשייה. עולם העשייה מחולק אף הוא לעולם העשייה הרוחני, ומתחתיו בתחתית העולמות כולם נמצא עולם העשייה הגשמי אשר בו אנו חיים. עולמות הללו מצוינים בכתובים בראשי תיבות אבי"ע.

ארבע עולמות רוחניים הללו הנם כנגד מחשבה דיבור ומעשה של האדם. מהתחתון לעליון ובפשטם של דברים העשייה שאנו עושים הנה כנגד הרוחניות אשר בעולם העשייה. הדיבור אשר אנו מדברים נמצא כנגד הרוחניות אשר בעולם היצירה. מחשבתנו נמצאת בעולם הבריאה, ואילו מחשבותיו הקדושות של הצדיק נמצאות בעולמות הגבוהים של עולם האצילות. עולם האצילות נקרא על שם המאציל העליון הלא הוא האין סוף ברוך הוא.

כל זאת באתנו על מנת לומר ולהבין ולו במיעוט שכלנו, את אשר אנו פוגמים במעשינו ובלא כוונה ח"ו בעולמות העליונים. הלכה למעשה, כאשר אדם פוגם במעשיו, פוגם הוא בעולם התחתון ביותר הוא עולם העשייה. לא שמותר לנו לעשות דברים אשר אינם מותרים, אך הפגם הוא פה וכאן למטה, וניתן בנקל לתקנו על ידי תשובה. כשאדם פוגם בדיבורו, על פי המבואר למעלה, הלא הוא פוגם גבוה יותר בעולם היצירה. שם הפגם גבוה יותר מעולם העשייה ולכן גם חמור יותר. כך שגם על התשובה שאנו נעשה ב"ה על חטא הדיבור תהיה קשה יותר. כאשר אדם חושב מחשבות לא טובות, או לחלופין לא מותרות, פוגם הוא בעולם הבריאה. על זה הדרך, תהיה התשובה על המחשבה האסורה קשה יותר, כיוון שעולם הבריאה גבוה מעולם העשייה ומעולם היצירה. פגם הצדיק לא כפגם אחד העם. כיוון כשהצדיק פוגם במחשבתו, פוגם הוא גבוה מעל גבוה הישר בעולם האצילות. באצילות הקדושה המרבית, וכיוון שפגם כל כך גבוה תהיה הפגימה הקשה ביותר כמו גם התשובה.

מהו עניין הפגם ? מדוע מעשה הפוגם או החוטא חמורים כל כך ? יען כי בעצם הפגימה, הוא החטא מתיר האדם לקליפות שורש הרע להיכנס לאותו עולם אשר בו נמצא שורש ומקור הפעולה. יוצא אפוא, ובקיצור נמרץ, כאשר אדם פוגם במחשבתו בלבד, בוודאי שבעצם מעשה זה מתיר לקליפה להיכנס למקום שאסור לה הוא העולם הגבוה של עולם הבריאה, עולם שנשמות עם ישראל נחצבו ממנו, ובכך גם לינוק משם. במילים אחרות הכניס טומאה במקום של קדושה. ולסיום נשוב לראשית המאמר, למחשבה דיבור ומעשה עולמות רוחניים גבוהים, אשר כל חפצם של הקליפות זה אישור כניסה לאותם עולמות שנמנעו מהם בעטיו של חטאו של הנחש הקדמוני אשר המית שואה על האנושות בקנאו מאדם וחווה. לכן הקליפות מבקשים לעלות על טרמפ כשמחטיאות את האדם, ולו על מנת להיכנס בסיועו האדיב של החוטא.

גבוה מעל גבוה, מובן עתה כמה הקדב"ה מקפיד עם הצדיקים, שבמחשבה או הרהור עבירה, הקטן שבקטנים כמה נזק נגרם בעליונים. והלא על ישראל נאמר, "…ועמך כולם צדיקים " ?

 

 

בראשית : שש קצוות

"בראשית ברא אלהים…". דורש רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל על המילה בראשית, בספרו שבעים תיקונים למילה בראשית, "ברא שית" ! בארמית שית משמעו שש. זאת אומרת שבמילה בראשית, מודיעה  לנו התורה כי ראשית לכל הקדוש ברוך הוא ברא שש קוות. אין הדברים כפשוטן, ומשמעותן עמוקה מיני ים. אך לצורך העניין נאמר כי השש הללו מהווים את המרחב. הכיצד ? הלא טרם ברוא ה' אלהים ארץ ושמים לא היה מאומה. על מנת לברוא בריאה יש מאין, היה צורך וכורח להיאחז בדבר כל שהוא ולו גם אם הוא רוחני. אשר על כן וראשית לכל הקדב"ה ברא את ארבעה כווני הרוח, ולמעלה ומטה, וסה"כ ששה כוונים. אלו הן למעשה שש הספירות הראשונות שנאצלו בבריאתנו, הוא העולם התחתון הוא עולם העשייה.  ספירה מלשון סיפרה ומשמעותו בעולם הקבלה היא 10 מציאויות, ו\או עשר הוויות כפשוטן, אשר מהן משך והתקין הבורא את עולמנו זה אשר בו אנו מצויים, ואשר כולל את כל הבריאה ואשר כל אשר בה כולה, מאין סוף לאין סוף !

לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחו ברא השם ברוך הוא את הבריאה, במאמרו בורא ניב ושפתיים. הוא אשר אומרים חכמינו במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם. בהבל פיו ברא הקדב"ה את הבריאה, כמוזכר במעשה בראשית " ויאמר ה'..,

על כך מלמדנו תורתנו הקדושה על כי לך שייך פעולה מצד השם לברוא את מעשה בראשית ואף לא לשנותה. כי אם הכל ברצונו : "כי רגע באפו חיים ברצונו". הקדוש ברוך הוא פועל את הטבע. טבע בגימטריה (תורת המספרים של האותיות) מניינו 86 כמניין אותיות אלוהים. באותה מידה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על דרך הטבע, כמוזכר במעשה בראשית בתורתנו הקדושה 32 פעם כמניין לב פעמים המילה אלהים. כך באותה מידה לך שייך לשייך כל קושי לבורא אפילו לפעול כנגד הטבע במידת הצורך. עם ישראל מונהגים בבריאה מעל הטבע, ונעמוד ב"נ על סוגיה זו במאמרים אחרים ובהמשך.

נשוב לנושא מאמר  זה בדבר שש הקצוות החובקות את הבריאה ונוסיף. חכמינו בגמרא מעלים את המושג בטל בששים כשרוצים להביע חוסר חשיבות למושג כל שהוא. או אם במידה וחפצים לבטל סברא כל שהיא בנושא הלכתי. יש לשאול מדוע חכמינו ז"ל נקבו דווקא במספר ששים ולא בכל מספר אחר ? מה לכאורה המיוחד במספר הזה של ה 60. בוודאי שלאחר הקדמה זו, לנו הכלים להבין את כוונת חכמינו בגמרא. בהעלותם את המספר ששים כוונתם להביע ביטול מוחלט על כי אין לאותה סוגיה וטענה אחיזה כל שהיא במציאות הריאלית, יען כי כאמור הבריאה חובקת 6 קצוות, וכל קצה מכיל 10 עולמות ובסה"כ 60. זה סוד ומקור הביטוי ההלכתי של של חכמינו ז"ל בטל בששים.

הוא העניין עם הסמל של המגן דוד, המאופיין ומיוחד לעם היהודי מאז אנו מוכרים כעם. מגן הדוד מסומן באמצעות שני משולשים שווי צלעות והפוכים. האחד כשחודו כלפי מעלה והשני מעליו כשחודו כלפי מטה. בסה"כ יוצרת צורה זו של המגן דוד שש פינות (קצוות), ובהתאם להקדמה שהקדמנו במילה בראשית, מרחב שש הקצוות נברא ויוחד לעם ישראל, כדברי הנביא ירמיהו ב,ג' : "קדש ישראל לה'. ומה היא קדושתו ? שהיה ראשית תבואתו. אשר על כן, כפי שישראל הנקראים ראשית, שהם סוף המעשה, כך עלה במחשבה תחילה לבריאת עולם למען ובשביל ישראל בכוונה תחילה.  כלשון הכתוב "בראשית", ולאחר מכן בסוף מעשה בראשית נאמר בתורה : " אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ", ועל המילה בהיבראם אומר הזוה"ק : באברהם אבינו אשר בשבילו היה העולם כדאי.

עוד ניתן לומר בדבר הסמל  של המגן דוד כמוזכר, קדקוד אחד פונה למעלה, וקדקוד פונה מטה,  להזכיר לו לאדם היהודי לבל יתגאה כשהוא מצליח ונמצא למעלה, כי ח"ו הגלגל עלול להתהפך עליו. כדברי הנביאירמיהו : " אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל בעיר בעשרו, ולא גם גיבור בגבורתו, כי אם השכל וידוע אותי ". בתוך כך גם לומר ליהודי הנמצא מטה ומדוכדך ממזלו העגום כאשר הצרות תוקפות אותו בצרורות, לבל יתייאש ! לראייה כי באותו קו והפוך יש גם קודקוד הפונה מעלה, וכפי שהוא למטה עשוי מזלו להתהפך לטובה ולעלות למעלה כהרף עין.

היו ברוכים

הושענה רבה : תשובה וברכה

בס"ד,                                                                                        ‏כ"א תשרי, תשע"ט

‏‏‏30 ספטמבר, 2018

דרשת ע"ש חוה"מ סוכות תשע"ט

מורי ורבותי,

קהל קדוש ונכבד!

א. צדיקים, בינוניים ורשעים.

נרעשנו ונפעמנו מימי הדין של ראש השנה, איבדנו פעימה מלבנו בשעת הנעילה ביוה"כ, ועתה אנו ניצבים לפתחו של  ליל שימורים ארוך, מפרך וקריטי של ליל הושענה רבה, בדיוק יממה לפני חג שמחת התורה.

אם כן מתבקשת השאלה : מתי בדיוק אנו נידונים ? ובשביל מה שדה המכשולים הזה של חוסר הוודאות ?

אומרים חז"ל במסכת ראש השנה כי הצדיקים נידונים ביום ראש השנה ! הבינוניים ביום כיפור ! ואילו הרשעים בליל הושענה רבה !  אם כן מדוע לא ידונו כולם ביחד ביום השנה ? ומשיבה הגמרא וטוענת, ע"מ לאפשר שהות לבינוניים ולרשעים לשוב בתשובה.

וכי יש מי בינינו אשר יודע לאיזו קבוצה לשייך את עצמו ?

נמשיך ונקשה ? אם כן מדוע לא יידונו הבינוניים והרשעים ביחד ביום כיפור, ובסיום עשרת ימי התשובה?

ובנקודה זו עלינו להעריך ולהוקיר את תורתנו הקדושה, עד כמה היא יורדת לנפש האדם וחפצה בטובתו. כמו לדוגמה אם נשאל, לפי הפשט בוודאי, מדוע חג שמחת תורה חל דווקא יום אחרי יום הושענא רבה ? אלא ללמדנו מסר חשוב, עד כמה הקדב"ה מוקיר את השבים אליו בכל לב, ולו ע"מ לאפשר להם להזדכך עוט קמעה, למען ישובו אליו. הקדב"ה חפץ להותיר להם פתח עוד הזדמנות נוספת.

אומר רבי שמעון בר יוחאי, אפילו ייחתם גזר דינו של הרשע ב"מ לחובה, בחצות לילה של ליל הושענה רבה. במידה ויעשה תשובה שלימה עד למחרת יום הושענה רבה עד תפילת הכתר דמוסף, ייקרע גזר דינו וימחלו לו מהשמיים על כל עוונותיו.

זהו סדר הדין של צדיקים בינוניים ורשעים, וזוהי אם כן אחי ורעי, כוחה של התשובה !

ב. מסירות ואהבת משה רבינו לעם ישראל

ובעניין נוסף, פותחת הפרשה במילים : " וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל ". אלו הן הם המילים אשר פותחת בהן הפרשה שנקרא בחג שמחת התורה. מדוע בוחרת תורתנו הקדושה לפתוח את הפרשה והברכה דווקא בעניין זה של הברכה והמברך ?

אלא שמביא הצדיק ר' אברהם סבע בספרו צרור המור ומסביר, כיוון שהקדב"ה בישר למשה רבנו :  " ושמה לא תבוא " !  לאחר 40 שנה של של לכתם במדבר, בהנהגתו ובהשגחתו של הרועה הנאמן הלא הוא משה רבינו, מודיע לו ה' יתברך כי לא יזכה להיכנס לארץ ישראל ביחד עם שארית צאנו עם ישראל. זאת ומשום שלא זו בלבד שבני ישראל חטאו, אלא אף גרמו לו לחטוא בהכעיסם אותו במי מריבה. עם כל התלונות שהלינו על הבורא, וכפרו בטובה אשר גמלם. כמאמר הכתוב : " ויתעבר ה' בי למענכם לאמור …".

מאמר הכתוב הוא שבפועל, הם לבסוף אשר גרמו לו לחטוא, ולא להיכנס לארץ.  בסופו של יום בני ישראל אשר הבעירו את הבערה אכן נכנסו לארץ, ואילו הוא נותר בחוץ ? במצב שכזה, היינו לכאורה מצפים ובאורח סביר, שמשה יבוא עימם חשבון על שגרמו לו לרעה הזו, ויטור להם כעסו לנצח, וכתוצאה מכך בוודאי שגם יסרב לברכם.   אך לא מנהיג ורועה נאמן כמשה רבינו. משה רבינו מעדיף לזנוח את צרכי עצמו, ובשפתנו המדוברת את האינטרסים האישיים שלו. על כך מכנה אותו הכתוב :      " משה איש האלוהים "!  בזכות ולא בחסד.  משה רבינו מחובר אך ורק לעולמות העליונים,   ומנותק לגמרי מחשבונות העולם הזה.  תוך כדי רתימת רצונו היחיד  והוא טובת עם ישראל בלבד !  אשר על כן,  אחי ורעי, סמך הכתוב לכאן את הפסוק :  " וזאת הברכה אשר ברך משה… את בני ישראל לפני מותו ". בא הכתוב להורות לנו, על מעלתו, אצילותו, קדושתו ומסירות נפשו של משה רבינו עליו השלום ולמען עם ישראל.

מכאן אחי ורעי, עלינו להתבונן בעצמנו ללמוד ולהפנים, כמה חשובה הסליחה, והדבקות במטרה, וניקח דוגמה מאבותינו הקדושים.

גולת הכותרת של דרשה זו, והמסר הוא כי כאשר האדם מודע לעלילה, על כי ועל שום מה נשלח וירד לעולם השפל הזה ובאיזה שליחות ? יהיה מצבו וביצועיו שונים בתכלית ובמהות.  זאת ועל מנת למלא משבצת אחת אישית שלו, אשר אף אדם אחר לא יוכל למלאה, משבצת אחת בחשבונותיו העלומים של בוראנו.  אשר דבק בה במשבצת זו במטרה להשלימה ובאמונה רבה. אז ורק אז יוכל לצלוח ובקלות ללא קושי ומכשול, את מסלול הניסיון הזה בעצם תפקודו בעולם. כמו גם לזהות כל עיכוב, פיתיון ומוקש המנסה להסיט אותו מדרך הישר אשר הקדב"ה הטווה לו על פי תורתנו הקדושה, למען ילך בה.

ג. כל התורה מקשה אחת

ולסיום, מוסיף ודורש הצדיק על המילים : " וזאת הברכה ", בהא הידיעה !  זאת הברכה הברכה המיוחדת הזו, היא המשכה הישיר של ברכת יעקב לבניו לפני מותו, וקשורה אליה. כך שכל ברכותיו של משה היו מעין ברכותיו של יעקב. שנאמר : " וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. " איפה שסיים יעקב ברכותיו : " וזאת אשר דבר להם יעקב אביהם", פתח משה ברכותיו במילים :  " וזאת הברכה ". ובאותם מילים אשר סיים משה ברכותיו, כדכתיב : " אשריך ישראל " פתח דוד בתהלים במילים : " אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ".

כל זה בא להורות לנו על מעלת תורתנו הקדושה, שכל דבריה לא זו בלבד שכלולים ושזורים זה בזה, אלא אף דברי נביאינו וחכמינו. כל דברי התורה קשורים כשלהבת בגחלת, ולהכילנו על האושר הטמון בדברי התורה. כמו שנאמר : " אשריך ישראל ", ללמדך שכל ישראל קשורים בתורה כאחד !

בא דוד הוסיף ואמר, אפילו האיש היחידי מאושר בתורה, שנאמר בתהלים : "אשרי האיש…" ואח"כ אמר : " אשרי העם שככה לו…"

יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שכלנו כאחד נשכיל :

לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה.

אמן ואמן !!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעלתו של משה רבינו

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל". אלו הם המילים אשר פותחת בהן פרשת השבוע. מדוע בוחרת תורתנו הקדושה לפתוח דווקא בעניין זה של הברכה והמברך ?

אלא שמביא הצדיק ר' אברהם סבע בספרו צרור המור ומסביר, כיוון שהקדב"ה הבטיח לאברהם אבינו :  "ושמה לא תבוא" !  לאחר 40 של של לכתם במדבר, בהנהגתו ובהשגחתו של הרועה הנאמן הלא הוא משה רבינו, לא יזכה משה להיכנס לארץ ישראל ביחד עם צאנו עם ישראל. זאת ומשום שלא זו בלבד שבני ישראל חטאו, אלא אף גרמו לו לחטוא בהכעיסם אותו במי מריבה,עם כל התלונות שהלינו על בורא עולם וכפרו בטובה אשר הבורא גמלם. כפי שאמר הכתוב : "ויתעבר ה' בי למענכם לאמור". מאמר הכתוב הוא שבפועל, לבסוף הם אשר גרמו לו לא לחטוא ולא להיכנס לארץ. בסופו של יום בני ישראל אשר הבעירו את הבערה נכנסו לארץ, ואילו הוא נותר בחוץ. היינו מצפים באורח סביר שמשה יבוא עימם חשבון על שגרמו לו לרעה הזו, וינטור להם כעסו לנצח, וכתוצאה מכך בוודאי שגם יסרב לברכם. אך לא מנהיג ורועה נאמן כמשה. משה רבינו העדיף לזנוח את צרכי עצמו, ואת האינטרסים האישיים שלו בשפתנו המדוברת. בזכות ועל כך מכנה אותו הכתוב :   "משה איש האלוהים". משה מנותק מחשבונות העולם הזה, ומחובר לעולמות העליונים, תוך כדי רתימת רצונו היחיד אשר הוא טובת עם ישראל בלבד !  אשר על כך  סמך הכתוב לכאן את הפסוק : "וזאת הברכה אשר ברך משה… את בני ישראל לפני מותו". להורות לנו על מעלתו, אצילותו וקדושתו של משה רבינו עליו השלום.

מכאן אחי ורעי, עלינו להתבונן בעצמנו ללמוד ולהפנים, כמה חשובה הסליחה, והדבקות במטרה. כשאדם מודע לעלילה, והיא כי בא לעולם השפל הזה בשליחות למלא משבצת בחשבונותיו העלומים של בוראנו, הלא הוא אבינו מלכנו. דבק במטרה ומאמין בה, אזי יוכל לצלוח בקלות וללא קושי, ולזהות כל עיכוב המנסה להסיט אותו מהדרך אשר הקדב"ה בתורתנו הקדושה מצפה ממנו לילך בה.

היו ברוכים

הלכות – סוכות

הלכות אגידת 4 המינים על פי הסוד כמובא בדברי האר"י הקדוש :

חלק א –

א. חובה על כל איש יהודי,  לרכוש לעצמו ומכספו ארבעת המינים לחג הסכות. לארבעת המינים משמעות מיוחדת וחשובה מאד ברמות שונות, אשר נבאר במאמרים אחרים. כאן אנו נתמקד בהכנתם לנענועים בלבד. מצווה להדר באיכות ארבעת המינים על פי הישג ידו, אך לא יפריז מעבר למה שידו משגת. רחמנא ליבא בעי.

ב. יש לכרוך ארבעת המינים ביחד כאגודה אחת. אשר על כן אין בשום פנים ואופן להשתמש בקוישלך, מעין נרתיק המכיל מספר תאים להנחת המינים השונים בנפרד, יען כי הוא מפריד בין המינים, דבר הסותר את רוח ומטרת ההלכה לאגוד את כולם כאמור. כמו כן אין לקשט את הלולב בסרטים ובדים למיניהם כפי שעדות מסוימות נוהגות, מאותה הסיבה שגם דבר זה יוצר פירוד בין המינים, מה גם שעל הלולב להיות חופשי מכל מה שלא הוא עצמו.

ג. יכין מראש מ 7 ענפי דקל שבע טבעות, לצורך כריכת הלולב, הערבות, וההדסים ביחד ולעשותן כולן אגודה אחת.

ד. יניח לפניו על השלחן את הלולב ב 90 מעלות, כששדרת (גב) הלולב פונה כלפי מעלה.

ה. ייקח את שתי הערבות, וינחם על פי הסדר , האחת מימין ובצמוד לאורך הלולב והערבה השנייה משמאל ובצמוד לאורך הלולב במקביל לראשונה.

ו. ייקח את שלושת ההדסים, ינחם בהתאם בצמוד ומעל ההערבה הימנית והשמאלית, ואת ההדס השלישי יניח מעל הלולב ובאמצע בין שני ההדסים אשר הונחו מעל הערבות.

ז. חשוב מאד להקפיד שכל שלושת המינים : לולב ערבות וההדסים יתחילו מאותה נקודה התחלתית מהבסיס ובאופן שווה.

ח. במידה ואין לו ענף דקל מיותר לצורך הכנת הטבעות, מותר לו לתלוש מלולבו שלו את העלים, ובתנאי שיתנה מראש שהוא תולש את העלים מהלולב לצורך לולב זה עצמו שהוא מכין כאגודה אחת. ויתלוש מבסיס הלולב רק כדי צורכו ולא יותר. אח"כ יחתוך את החלק החשוף של הלולב ואשר נתלשו עליו. זה יעשה רק ובמידה ולא מצא ענף נוסף, דבר שהוא מראש עדיף.

ט. יש להדק את שבעת הטבעות עלי הדקל שהכין מראש, מסביב ללולב הערבות וההדסים יתחיל מלמטה כלפי מעלה. ישתדל לשמור על מרחק אחיד ושווה בין טבעת לטבעת, והכל בהתאם וביחס לאורך הלולב. יתחיל בערך כ 2 ס"מ מבסיס הלולב, ויתר 6 הטבעות למקם בסדר עולה בערך במרחק אחיד האחד מחברו, כך שהטבעת השביעית והאחרונה תמוקם כ 10 ס"מ לפני קצה העליון של הלולב.

י. בכל סדר ההכנה יש להקפיד ולתת את הדעת שלא יפתח חודו העליון של הלולב, יען כי הדבר עלול לפסלו. לולב על פי ההלכה חייבים עליו להיות סגורים בחודו, ולא כפי שנוהגים אנשים או עדות מסוימים לפתחו.

יא. שוב, אין בשום פנים ואופן לכרוך מסביב ללולב חוטים סינתתיים יפים ככל שיהיו.

יב. לולב שהערבות או ההדסים שלו מתייבשים אין ואסור לברך עליהם. לכן ידאג מראש לערבות והדסים להחלפה.

יג. לחלופין, ייקח את שקית הניילון של הערבות, יחתוך אותה בשפתה הצרה העליונה בעזרת מספריים. ימלא מים מהברז לתוך שקית הניילון בערך בגובה 12-15 ס"מ. יחורר נקב כ 3 ס"מ מהשפה העליונה שחתך ובאמצע רוחב השקית. יכול לקשור חבל לצורך תליית השקית על קולב או מסמר. יכניס את הלולב עם הערבות וההדסים המאוגדים לתוך הניילון באופן שבסיס הלולב יהיה טבול במים ביחד עם הערבות וההדסים. יכול לתלות אפילו בסוכה כל השבעת ימים, לעולם לא יתייבשו, יען כי השקית תפעל כחממה, באופן שהלחות בשקית תהיה גבוה ולעולם לא תתייבש אפילו בשמש הלוהטת. הדבר בדוק ומנוסה, כפי שלמדנו מרבנו זצ"ל. למחרת לפני שיברך יטול הלולב על מיניו מהשקית, ועם סיום ההנענועים והברכות, ישיבם לשקית עם המים. יכול להיות שלאחר 3-4 ימים יחסרו המים, אשר על כן ישלים מהברז את החסר.

חג שמח וגמר חתימה טובה

 

 

סכות – חג האמונה

 

חג האמונה

" וביומא דחדוותא דמלכא כלהן מתכנפי עימה ומשתכחן "

מובא בכתבי הזהר הקדוש, שבחג הסכות כולם מתקבצים עם השכינה הקדושה ושמחים עמה. מי היא השכינה הקדושה ? אין היא גוף אדם או אישה כל שהיא, אלא מוגדרת כקשר הרוחני בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כאשר בית המקדש היה קיים, היה חיבור תדיר בין עם ישראל לבוראו באמצעות השכינה הקדושה. היה עולה לרגל בחג, מביא ביכורים, או קרבנות בגין חטאו לכהן בבית המקדש ובהתאם למטרת עלייתו לרגל היה לו לרצון. כך שכולם היו שמחים: הקדב"ה, ישראל והשכינה. משנחרב הבית, ומאז ועד עתה אין לנו בית מקדש, מובא בספרים הקדושים כי יצאה השכינה לגלות כפי שיבואר בהמשך בעניין תיקון חצות.

בימי חג הסכות, כאשר עם ישראל יושב בסוכה, מנענע בארבעת המינים ועושה הקפות בבית הכנסת, ומעל לכל שרוי בשמחת החג הוא ומשפחתו, בוודאי שפעולות הללו מעלות ומחזקות את הקשר הרוחני בינו לבין הקדב"ה, ולפיכך כמוגדר למעלה, הפעולות האלו מחזקות את השכינה הקדושה ומשמחות אותה. זו היא משמעות של המאמר הפותח למעלה, שכאשר המלך שמח בשמחת החג, כולם מתקבצים סביב השכינה הקדושה ושמחים עמה. בדברים הללו קיים כאמור רמז לסיבת ותכלית החג ועבודתו.

חג הסכות ניתן לנו על מנת שנזכור ימי צאתנו מארץ מצרים, מגלות לגאולה. אשר על כן נאמר בסכות תשבו שבעת ימים. אם כן מתבקשת השאלה מדוע לא חוגגים אנו את החג בחודש ניסן בסמוך ולאחר חג הפסח על פי הגיון רצף המאורעות ההיסטורי ? אלא שבאופן בסיסי חג הסכות ניתן לנו על מנת שלא נשים מבטחנו במעשה ידינו ובמה שהשגנו בחומריות ובגשמיות, ולא בחומר ובלבנים, ולא בבתים שאנו גרים בהם ומרגישים בטוחים, כמו גם שלא בכל הישגנו הגשמיים אשר מחזקים את גאוותו של האדם במעשה ידיו. אלא מצווה הכתוב לאדם צא החוצה מדעות אלו ומהבונקר הרוחני שאתה מצדד בו ונשען עליו, צא החוצה אל הבלתי קבוע אל הסוכה, מבנה זמני וארעי. אדם הנמצא במדבר יוכל להרגיש את אפסיותו ואזלת ידו מול ולעמת כוחות הטבע האכזריים והחזקים. ואין לנו אלא לשים מבטחנו בהשם יתברך כי הוא המנחה ומוביל את עם ישראל בתכלית הבריאה ואת האדם הפרטי בתוך כך. מצוות החג היא להאמין, וכי אין לנו אלא אבינו שבשמים ושהכל ממנו יתברך. אדון כל המעשיות, אדון כל הבריות, עושה חדשות בעל נפלאות…

כדברי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום כי באחרית הימים, הדבר הקשה ביותר יהיה האמונה. כיוון שתהיה גלות החומר, רדיפה קיצונית חמורה של הגשמיות. האדם יימשך, יתמגנט ויאמין בחומר. בהקשר לכך אומרים חכמינו ז"ל כי תפילה ללא אמונה כמוה כגוף בלא נשמה. כל עבודת השם של האדם במידה ולא מלוות ומונחה על ידי אמונה, כמוה כגוף בלא נשמה. דוגמה לכך מובאת מרבי עקיבא אשר למד 24 שנה תורה. לאחר 12 שנה שלמד תורה ברצף, שב ולמד עוד 12 שנה נוספים אמונה ! לימוד האמונה אינו רק לימוד עיוני מה גם שהוא מלווה על ידיו. אלא שלימוד האמונה צרוף ומצורף בניסיונות.  אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות. ניסיון אחד לא מספיק ? אלא שכל ניסיון היה רצוף בניסיון גבוה וקשה יותר מקודמו. מלווה בסתירות ובחוסר הגיון מצד שכלו של האדם, הכיצד הקדב"ה עושה לי כך ? לכאורה זה לא הוגן ולא סביר. תוך כדי הסתר פנים, פשוט מעל השכל ומעל הבנת האדם. עד שצלח אברהם אבינו את הניסיון העשירי של עקידת יצחק, אז ורק אז נאמר לו ע"י הקדב"ה : "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכי הקדב"ה לא ידע מראש שאברהם אבינו יעמוד בהצלחה בניסיון ? אלא שהקדב"ה בוודאי ידע, אלא שעל האדם לחוות ולצלוח את הנסיונות והיסורים ממש. למען  ירכוש לעצמו זכויות לעליה למדרגה הבאה הגבוה יותר, עד שמכניע לחלוטין והורג את יצרו הרע ומבטלו ממנו, כמאמר הפסוק במשי טז : " ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים עמו". מיהו אויבו ? הוא יצה"ר.

אם כן עתה אנו גם מבינים טוב יותר, מדוע עלינו  לקחת אתנחתא מן המירוץ היום יומי, ולשבת בסוכה שבעה ימים, לשבות ממלאכה, לשמוח ולהטות לבבנו באמונה כי הקדב"ה יסלח לנו על עוונותינו ונצא זכאים בדין ביום הושענה רבה עלינו לטובה אמן.

 

פרשת האזינו – הם קנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם

הם קנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם

מידה כנגד מידה

לאחר שאדם הראשון חטא בעץ הדעת, טוב ורע, גרשו הקדב"ה מגן העדן. מובא במקרא כשגרשו הניח את להט החרב המתהפכת בשערי הגן. למען תשמור החרב על הכניסה ותמנע למי שאינו ראוי ולמי שהתהפך ונטש את הקדב"ה מלשוב ולהכנס לגן. מידה כנגד מידה ! מה הוא האדם חטא וסר מן הדרך שהקדב"ה התווה לו, ובתוך גם התהפך על הקדב"ה, כך סימן לו הקדב"ה כי גם החרב מתהפכת עליו לרעה וכי עליו לעבור ולצאת לגלות.

אם כן התורה באה להזהיר ולסמן לדורות הבאים, לפי שמידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם.          מה שאדם זורע במעשיו, לאחר מכן עתיד לקצור. מה היה על האדם לחפש דווקא באכילת עץ הדעת, בה בשעה שכל עצי הגן היו מותרים לפניו ? אלא שזו דרכו של יצה"ר, להשיא ולהדיח. כפי שטען בפני הקדב"ה : "האישה השאתני ואוכל", השיב האדם לבוראו. בפרשתנו זו, כאשר מבקש משה רבינו לסכם ולעשות חשבון נפש עם הדורות שעברו, ולמען הזהיר את הדורות הבאים, מבקש הקדב"ה להסתיר פניו, למען יראה כיצד עם ישראל יתנהג באחרית הימים. הסתר פנים זה אינו מוחלט, אלא כעושה עצמו כמי שאינו רואה ואינו שומע. בדומה לילדים קטנים שעושים מעשה שטות, ומוריהם עושים עצמם כלא רואים. כמתעלמים, גם למען לא להגיב, כי לא יתכן אם יראו ולא יענישו. לעולם השגחתו של הקדב"ה על הבריאה הנה תדירה, ובפרט על עם ישראל ועל כל יחיד ויחד מעם ישראל. אלא שהקדב"ה מבקש להותיר פתח, ומצפה כי יעשו תשובה באחרית הימים עת הצרות והיסורים ירבו.

זאת יען כי הם דור תהפוכות המה, ומתהפכים במעשיהם כלהט החרב המתהפכת, "בנים לא אמון בם". כיוון שהם לא יציבים בנאמנותם לקדב"ה, בהיותם עובדים אלוהים אחרים, הדיבר הראשון בעשרת הדברות : "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ! האלהים האחרים בכל דור ודור פושטים צורה ולובשים צורה אחרת, לפי מכת הדור. בדורנו זה האלהים האחרים הנם הכסף והזהב, הגשמיות אשר לשמם האדם מוכר את כל ערכיו, ומכלה את שנות חייו הקצרים להבל וריק. אך עדיין אומר הכתוב כי יש תקווה. באותה המידה שהתהפכו עליו על הקדב"ה ואמצו להם אלהים אחרים, כך גם עתידים להתהפך ולהתחרט  על מעשיהם, ולשוב אליו לעתיד לבוא.

כך משה רבינו בא חשבון עם עם ישראל, ומטיח בהם ומאשימם, כי למעשה עם ישראל נטש את הקדב"ה ללא כל חלופה. ללא אל חלופי, מה גם שאין לקדב"ה חלופה. שנאמר : "וקנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם". כמו שהם : "כעסוני בהבליהם", אף אני  : " בגוי נבל אכעיסם". שוב מידה כנגד מידה. כך ניתן להתבונן בכל הפרשה כיצד הקדב"ה משיב לעם ישראל במידה כנגד מידה על מעשיהם. הוא עשה אתם טוב, והם גמלוהו ברע ובכפיות טובה. הקדב"ה האכילם לחם אבירים, הוא המן. מזון דק ומזוכך, על מנת שיהיו מסוגלים רוחנית לקבל ולקלוט את התורה, והם העדיפו לאכול בשר ושומנים, דבר שהעכיר והאפיל שכלם, כמו שנאמר : "שמנת עבית כסיתה ותשכח אל מחוללך".

"קנאוני בלא אל" אמר ה'  : "ואני אקניאם בלא עם", וכנגד "כעסוני בהבליהם" אמר : "בגוי נבל אכעיסם".

הלכה למעשה, אם נתבונן היום בהווייתנו, לכאורה עם ישראל הגיע לרמות על, אשר אולי היה בימי קדם בתקופת המלך שלמה. מרבית אומות העולם בימינו מעריכים ומקנאים בנו על הישגנו המרובים בתחומים שונים בשנות מעטות יחסית מאז שוב עם ישראל לארצו. אך אנו ממש מוטרדים ומאוימים מדרום, ממזרח ומצפון. וממי ? מאותם נבלים אשר הם למעשה לא מוגדרים כעם כלל, כמאמר הפסוק : ואני אקניאם בלא עם !!!

ליל תיקונים קדוש

אחי ורעי
אהובי נפשי
בני ישראל היקרים מפז,
דורשים חכמינו ז"ל, כי לעתיד לבא הצדיקים יצחקו והרשעים יבכו. הכיצד ?
אלא שהצדיקים יראו את ההר, הוא יצר הרע, כל כך גבוה, מיד יצחקו כשיבינו שבעצם חייהם סברו וראו אותו כלא ניתן לצליחה, ובכל זאת לא ויתרו בכל נפשם ובכל מאדם ויכלו לו – כפי שנאמר ויאבק איש עמו עד עלות השחר.
אך הרשעים בהביטם אחורה ייראה ההר כל כך נמוך וקל לצליחה מיד יבואו דין וחשבון עם עצמם מדוע לא עשו השתדלות אמיתית לעבור את ההר, ועל כך תהיה נפשם מרה עד למאד מצער וכאב.
אשר על כן אחי וראי, הבה נתגבר כלנו על היצר, ונשתתף הלילה לכבוד ה' יתברך בתיקון השובבים. אבינו שבשמים מבקש וממתין לסליחתנו.
אך ב"מ הנביא ישעיהו זועק : "מדוע קראתי ואין עונה" ?
ואז ב"ר נוחתת המכה על שונאי ישראל וילדיהם, ולא ישכילו ולא יבינו על שום מה.
הבה נתעורר רגע אחד לפני, דרשו ה' בהיותו קרוב !
כיוון שאין עוון חמור יותר מפגם הברית, וגם צדיקים יחידי סגולה אשר לא חטאו גם הם חייבים בתיקון !! עד מתי עזך בשבי ?
הבה נקדים תרופה למכה, שנאמר : ושב ורפא לו !
היו ברוכים