קטגוריה: חגים

בס"ד                                                                                              ‏ט"ז תשרי, תש"פ

‏‏‏15 אוקטובר, 2019

 ארבעת המינים – גאומטריית המרחב

  במה כבר אפשר להלל את המלך ?

ישנים פיוטים ופרקים מסוימים בוידוי הכתובים בראשי פסוקים באותיות האלפא ביתא ובסדר עולה. מתבקשת השאלה המעניינת מדוע סידרו חכמינו את הדבר באופן זה?

על כך משיב הצדיק ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש במשל : כאשר נתבקש אדם מסויים לשורר שיר הלל וכבוד למלך גדול ועוצמתי, לא מצא דיו מילים מספיק עוצמתיות כעוצמת אימת המלך וכבודו. סבר בליבו כי מה שלא יכתוב לא יוכל לתאר באופן מספק את כבוד מלכו ! מה עשה ? נטל ניר לבן וריק, וכתב עליו את  כ"ב אותיות השפה העברית על פי סדרן, בהותירו את גוף גליון הניר ריק . זאת על מנת לאפשר למלך עצמו למלא ולכתוב את הראות בעיניו, כרצונו וכלבבו. ולסבר את האוזן כדוגמת שיק פתוח וחתום.

להבדיל ממלך בשר ודם, ובדומה לכך אנו באים באימת הדין לפני המלך בימי ר"ה ויוה"כ ומגישים לפניו יתברך את כ"ב אותיות התורה. יסדרם הוא כרצונו ובאופן הנכון והמדוייק ביותר. אנו נותנים לו את כל מילותינו והצירופים האפשריים לכבודו מחד, ולמען סליחת פשעינו מנגד.

 יצירת המרחב

אנשי המדע בעולם קבעו כי כל ענייני העולם הזה נקבעים בנקודות, מלבד האל.

הווה אומר, מה שמרכיב את האפשרות יצירת עולמנו זו על לרבות הבריאה כולה ובאופן הבסיסי ביותר הם הם התכונות הגיאומטריות המובאות להלן, ולהלן פירוטן :

נקודה, קו, שטח מעוקב, ונקודה מרכזית. נקדים נאמר ונפרט כי עלינו לחדד את שלבי הכתיבה על הנייר ומשמעותם. ראשית כאשר הכותב מחבר את קצה עפרונו לנייר, יוצר הוא בכך נקודה אחת, המסמלת ראשית כל הדברים ואף כוללת אותן.  בהמשיכו נקודה זו מעלה מטה ימין או שמאל יוצר הוא קו במרחב. לקו זה אין כל רוחב, אלא מורכב מרצף של נקודות אמנם צמודות, בלבד. לאחר הטיית הקו לכיוונים שונים והמשכן נוצרת גם יחידת שטח, הווה אומר אורך ורוחב במרחב. אך עדיין נטול גובה. אך במידה ונגשם ציורנו, נקנה לו גם נפח, ובכך יהיה מעוקב, ויהיו לו שלושה קצוות : אורך, רוחב וגובה.

כך בדיוק ובדומה ברא הבורא את עולמנו זה, ובו נכללים כל הנבראים, ממש כמו נקודה ובדומה לה האדם בתוכה. במרכז כל המתואר נמצאת נקודה,גם אם היא רעיונית או רוחנית, אליה מתאווים כל הברואים, אשר תמיד מתאווים לנקודה המרכזית זו ואשר מאגדת את כל שלושת הקצוות.

ארבעת המינים מאגדים כל הבריאה

ארבעת המינים אשר אנו מצווים לנוטלם, לנענעם ולברך עליהם מידי יום בעת תפילת ההלל בשבעת ימי הסוכות, מרמזים ומסכמים את המתואר למעלה ובתוך כך גם את מעשה בראשית.

האתרוג נקרא רגג תאוה לעיניים. אותה נקודה מרכזית, דומיננטית ממגנטת ומושכת את הכל לחבור אליה. הלולב מסמל ומזכיר לנו את הקו הישר שהקדב"ה נטה ומשך מאותה הנקודה שניקד באין, ובדרכו ליצירת המימד. שתי הערבות מסמלות את המרחב השטוח נטול הגובה. גם מילת ערבה מלשון שטח, כמוזכר לדוגמא בתורה המילים "ערבות מואב", המזכירים לנו ערבה ומדבר. אם כך הדבר מדוע עלינו לצרף לארבעת המינים שתי ערבות, ולא נסתפק באחת ? להזכירנו כי ליצירת השטח אנו זקוקים לשתי קצוות בקו. ולבסוף ההדס המכיל את עליו בשלשות ומסמל את המעוקב המורכב מאורך רוחב וגובה כאמור. לכן גם נקרא ההדס עבות, להורות לנו כי הוא עבה, ולא יתכן עבה ללא שלוש צלעות.

לפיכך נדרשים עם ישראל לאגוד בארבעת המינים גם שלושה הדסים. יוצא איפוא שארבעת המינים הללו כוללים ומייצגים את כל חלקי ומרכיבי הבריאה.

סוף דבר

מאי נפקא מינה ? משמעות הנאמר כי נענוע ארבעת המינים הללו בתפילת ההלל בשבעת ימי חג הסוכות, לארבע רוחות השמיים, מעלה ומטה ( 6 קצוות) מבטאת בכך את הכרתנו כמו גם הזדהותנו בשבח ובהודיה לבורא העולם האין סוף הקדב"ה, ומבטאים את הכרתנו כלפיו בעובדה כי הוא היה הווה ויהיה, הוא היוצר והמשגיח והמפקח והאחראי על כל הנעשה בעולמו. הוא המניע ומנועע עולמו, כשם שאנו מנענעים בלולב. לפיכך אנו גם מעלים בנענועים ומורידים את ארבעת המינים כי הקדב"ה הוא המרים אדם והוא אשר משפילו, כמו שהכל ממנו, הכל גם הנברא לכבודו, ולתת הודיה לשמו הגדול.

ובאמת אם כך ישים היהודי בלבבו, ימצא נחת ואושר בכל מעשי ידיו, ויתייחס ברצינות, בחשיבות ובאחריות רבה בקיום מצוות ארבעת המינים.

בס"ד,                                                                                        ‏כ"א תשרי, תשע"ט

‏‏‏30 ספטמבר, 2018

דרשת ע"ש חוה"מ סוכות תשע"ט

מורי ורבותי,

קהל קדוש ונכבד!

א. צדיקים, בינוניים ורשעים.

נרעשנו ונפעמנו מימי הדין של ראש השנה, איבדנו פעימה מלבנו בשעת הנעילה ביוה"כ, ועתה אנו ניצבים לפתחו של  ליל שימורים ארוך, מפרך וקריטי של ליל הושענה רבה, בדיוק יממה לפני חג שמחת התורה.

אם כן מתבקשת השאלה : מתי בדיוק אנו נידונים ? ובשביל מה שדה המכשולים הזה של חוסר הוודאות ?

אומרים חז"ל במסכת ראש השנה כי הצדיקים נידונים ביום ראש השנה ! הבינוניים ביום כיפור ! ואילו הרשעים בליל הושענה רבה !  אם כן מדוע לא ידונו כולם ביחד ביום השנה ? ומשיבה הגמרא וטוענת, ע"מ לאפשר שהות לבינוניים ולרשעים לשוב בתשובה.

וכי יש מי בינינו אשר יודע לאיזו קבוצה לשייך את עצמו ?

נמשיך ונקשה ? אם כן מדוע לא יידונו הבינוניים והרשעים ביחד ביום כיפור, ובסיום עשרת ימי התשובה?

ובנקודה זו עלינו להעריך ולהוקיר את תורתנו הקדושה, עד כמה היא יורדת לנפש האדם וחפצה בטובתו. כמו לדוגמה אם נשאל, לפי הפשט בוודאי, מדוע חג שמחת תורה חל דווקא יום אחרי יום הושענא רבה ? אלא ללמדנו מסר חשוב, עד כמה הקדב"ה מוקיר את השבים אליו בכל לב, ולו ע"מ לאפשר להם להזדכך עוט קמעה, למען ישובו אליו. הקדב"ה חפץ להותיר להם פתח עוד הזדמנות נוספת.

אומר רבי שמעון בר יוחאי, אפילו ייחתם גזר דינו של הרשע ב"מ לחובה, בחצות לילה של ליל הושענה רבה. במידה ויעשה תשובה שלימה עד למחרת יום הושענה רבה עד תפילת הכתר דמוסף, ייקרע גזר דינו וימחלו לו מהשמיים על כל עוונותיו.

זהו סדר הדין של צדיקים בינוניים ורשעים, וזוהי אם כן אחי ורעי, כוחה של התשובה !

ב. מסירות ואהבת משה רבינו לעם ישראל

ובעניין נוסף, פותחת הפרשה במילים : " וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל ". אלו הן הם המילים אשר פותחת בהן הפרשה שנקרא בחג שמחת התורה. מדוע בוחרת תורתנו הקדושה לפתוח את הפרשה והברכה דווקא בעניין זה של הברכה והמברך ?

אלא שמביא הצדיק ר' אברהם סבע בספרו צרור המור ומסביר, כיוון שהקדב"ה בישר למשה רבנו :  " ושמה לא תבוא " !  לאחר 40 שנה של של לכתם במדבר, בהנהגתו ובהשגחתו של הרועה הנאמן הלא הוא משה רבינו, מודיע לו ה' יתברך כי לא יזכה להיכנס לארץ ישראל ביחד עם שארית צאנו עם ישראל. זאת ומשום שלא זו בלבד שבני ישראל חטאו, אלא אף גרמו לו לחטוא בהכעיסם אותו במי מריבה. עם כל התלונות שהלינו על הבורא, וכפרו בטובה אשר גמלם. כמאמר הכתוב : " ויתעבר ה' בי למענכם לאמור …".

מאמר הכתוב הוא שבפועל, הם לבסוף אשר גרמו לו לחטוא, ולא להיכנס לארץ.  בסופו של יום בני ישראל אשר הבעירו את הבערה אכן נכנסו לארץ, ואילו הוא נותר בחוץ ? במצב שכזה, היינו לכאורה מצפים ובאורח סביר, שמשה יבוא עימם חשבון על שגרמו לו לרעה הזו, ויטור להם כעסו לנצח, וכתוצאה מכך בוודאי שגם יסרב לברכם.   אך לא מנהיג ורועה נאמן כמשה רבינו. משה רבינו מעדיף לזנוח את צרכי עצמו, ובשפתנו המדוברת את האינטרסים האישיים שלו. על כך מכנה אותו הכתוב :      " משה איש האלוהים "!  בזכות ולא בחסד.  משה רבינו מחובר אך ורק לעולמות העליונים,   ומנותק לגמרי מחשבונות העולם הזה.  תוך כדי רתימת רצונו היחיד  והוא טובת עם ישראל בלבד !  אשר על כן,  אחי ורעי, סמך הכתוב לכאן את הפסוק :  " וזאת הברכה אשר ברך משה… את בני ישראל לפני מותו ". בא הכתוב להורות לנו, על מעלתו, אצילותו, קדושתו ומסירות נפשו של משה רבינו עליו השלום ולמען עם ישראל.

מכאן אחי ורעי, עלינו להתבונן בעצמנו ללמוד ולהפנים, כמה חשובה הסליחה, והדבקות במטרה, וניקח דוגמה מאבותינו הקדושים.

גולת הכותרת של דרשה זו, והמסר הוא כי כאשר האדם מודע לעלילה, על כי ועל שום מה נשלח וירד לעולם השפל הזה ובאיזה שליחות ? יהיה מצבו וביצועיו שונים בתכלית ובמהות.  זאת ועל מנת למלא משבצת אחת אישית שלו, אשר אף אדם אחר לא יוכל למלאה, משבצת אחת בחשבונותיו העלומים של בוראנו.  אשר דבק בה במשבצת זו במטרה להשלימה ובאמונה רבה. אז ורק אז יוכל לצלוח ובקלות ללא קושי ומכשול, את מסלול הניסיון הזה בעצם תפקודו בעולם. כמו גם לזהות כל עיכוב, פיתיון ומוקש המנסה להסיט אותו מדרך הישר אשר הקדב"ה הטווה לו על פי תורתנו הקדושה, למען ילך בה.

ג. כל התורה מקשה אחת

ולסיום, מוסיף ודורש הצדיק על המילים : " וזאת הברכה ", בהא הידיעה !  זאת הברכה הברכה המיוחדת הזו, היא המשכה הישיר של ברכת יעקב לבניו לפני מותו, וקשורה אליה. כך שכל ברכותיו של משה היו מעין ברכותיו של יעקב. שנאמר : " וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. " איפה שסיים יעקב ברכותיו : " וזאת אשר דבר להם יעקב אביהם", פתח משה ברכותיו במילים :  " וזאת הברכה ". ובאותם מילים אשר סיים משה ברכותיו, כדכתיב : " אשריך ישראל " פתח דוד בתהלים במילים : " אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ".

כל זה בא להורות לנו על מעלת תורתנו הקדושה, שכל דבריה לא זו בלבד שכלולים ושזורים זה בזה, אלא אף דברי נביאינו וחכמינו. כל דברי התורה קשורים כשלהבת בגחלת, ולהכילנו על האושר הטמון בדברי התורה. כמו שנאמר : " אשריך ישראל ", ללמדך שכל ישראל קשורים בתורה כאחד !

בא דוד הוסיף ואמר, אפילו האיש היחידי מאושר בתורה, שנאמר בתהלים : "אשרי האיש…" ואח"כ אמר : " אשרי העם שככה לו…"

יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שכלנו כאחד נשכיל :

לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה.

אמן ואמן !!

חג האמונה

" וביומא דחדוותא דמלכא כלהן מתכנפי עימה ומשתכחן "

מובא בכתבי הזהר הקדוש, שבחג הסכות כולם מתקבצים עם השכינה הקדושה ושמחים עמה. מי היא השכינה הקדושה ? אין היא גוף אדם או אישה כל שהיא, אלא מוגדרת כקשר הרוחני בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כאשר בית המקדש היה קיים, היה חיבור תדיר בין עם ישראל לבוראו באמצעות השכינה הקדושה. היה עולה לרגל בחג, מביא ביכורים, או קרבנות בגין חטאו לכהן בבית המקדש ובהתאם למטרת עלייתו לרגל היה לו לרצון. כך שכולם היו שמחים: הקדב"ה, ישראל והשכינה. משנחרב הבית, ומאז ועד עתה אין לנו בית מקדש, מובא בספרים הקדושים כי יצאה השכינה לגלות כפי שיבואר בהמשך בעניין תיקון חצות.

בימי חג הסכות, כאשר עם ישראל יושב בסוכה, מנענע בארבעת המינים ועושה הקפות בבית הכנסת, ומעל לכל שרוי בשמחת החג הוא ומשפחתו, בוודאי שפעולות הללו מעלות ומחזקות את הקשר הרוחני בינו לבין הקדב"ה, ולפיכך כמוגדר למעלה, הפעולות האלו מחזקות את השכינה הקדושה ומשמחות אותה. זו היא משמעות של המאמר הפותח למעלה, שכאשר המלך שמח בשמחת החג, כולם מתקבצים סביב השכינה הקדושה ושמחים עמה. בדברים הללו קיים כאמור רמז לסיבת ותכלית החג ועבודתו.

חג הסכות ניתן לנו על מנת שנזכור ימי צאתנו מארץ מצרים, מגלות לגאולה. אשר על כן נאמר בסכות תשבו שבעת ימים. אם כן מתבקשת השאלה מדוע לא חוגגים אנו את החג בחודש ניסן בסמוך ולאחר חג הפסח על פי הגיון רצף המאורעות ההיסטורי ? אלא שבאופן בסיסי חג הסכות ניתן לנו על מנת שלא נשים מבטחנו במעשה ידינו ובמה שהשגנו בחומריות ובגשמיות, ולא בחומר ובלבנים, ולא בבתים שאנו גרים בהם ומרגישים בטוחים, כמו גם שלא בכל הישגנו הגשמיים אשר מחזקים את גאוותו של האדם במעשה ידיו. אלא מצווה הכתוב לאדם צא החוצה מדעות אלו ומהבונקר הרוחני שאתה מצדד בו ונשען עליו, צא החוצה אל הבלתי קבוע אל הסוכה, מבנה זמני וארעי. אדם הנמצא במדבר יוכל להרגיש את אפסיותו ואזלת ידו מול ולעמת כוחות הטבע האכזריים והחזקים. ואין לנו אלא לשים מבטחנו בהשם יתברך כי הוא המנחה ומוביל את עם ישראל בתכלית הבריאה ואת האדם הפרטי בתוך כך. מצוות החג היא להאמין, וכי אין לנו אלא אבינו שבשמים ושהכל ממנו יתברך. אדון כל המעשיות, אדון כל הבריות, עושה חדשות בעל נפלאות…

כדברי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום כי באחרית הימים, הדבר הקשה ביותר יהיה האמונה. כיוון שתהיה גלות החומר, רדיפה קיצונית חמורה של הגשמיות. האדם יימשך, יתמגנט ויאמין בחומר. בהקשר לכך אומרים חכמינו ז"ל כי תפילה ללא אמונה כמוה כגוף בלא נשמה. כל עבודת השם של האדם במידה ולא מלוות ומונחה על ידי אמונה, כמוה כגוף בלא נשמה. דוגמה לכך מובאת מרבי עקיבא אשר למד 24 שנה תורה. לאחר 12 שנה שלמד תורה ברצף, שב ולמד עוד 12 שנה נוספים אמונה ! לימוד האמונה אינו רק לימוד עיוני מה גם שהוא מלווה על ידיו. אלא שלימוד האמונה צרוף ומצורף בניסיונות.  אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות. ניסיון אחד לא מספיק ? אלא שכל ניסיון היה רצוף בניסיון גבוה וקשה יותר מקודמו. מלווה בסתירות ובחוסר הגיון מצד שכלו של האדם, הכיצד הקדב"ה עושה לי כך ? לכאורה זה לא הוגן ולא סביר. תוך כדי הסתר פנים, פשוט מעל השכל ומעל הבנת האדם. עד שצלח אברהם אבינו את הניסיון העשירי של עקידת יצחק, אז ורק אז נאמר לו ע"י הקדב"ה : "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכי הקדב"ה לא ידע מראש שאברהם אבינו יעמוד בהצלחה בניסיון ? אלא שהקדב"ה בוודאי ידע, אלא שעל האדם לחוות ולצלוח את הנסיונות והיסורים ממש. למען  ירכוש לעצמו זכויות לעליה למדרגה הבאה הגבוה יותר, עד שמכניע לחלוטין והורג את יצרו הרע ומבטלו ממנו, כמאמר הפסוק במשי טז : " ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים עמו". מיהו אויבו ? הוא יצה"ר.

אם כן עתה אנו גם מבינים טוב יותר, מדוע עלינו  לקחת אתנחתא מן המירוץ היום יומי, ולשבת בסוכה שבעה ימים, לשבות ממלאכה, לשמוח ולהטות לבבנו באמונה כי הקדב"ה יסלח לנו על עוונותינו ונצא זכאים בדין ביום הושענה רבה עלינו לטובה אמן.

אחי ורעי , עם ישראל הקדוש,

התורה ניתנה לעם ישראל על ידי משה רבינו בז' בסיוון. מה גם שרובנו ככולנו סוברים בשוגג כי ניתנה ביום חג השבועות אשר חל בו' בסיוון. אכן תמוה הדבר.

כיצד ניתנת התורה יום לאחר יום החמישים ? יום לאחר חג השבועות ? יש להעלות כאן מספר קושיות הזועקות להבהרה : או שנחגוג את חג השבועות ביום ה 51 יום מתן תורה, או לחלופין  שתינתן התורה בפועל ביום חג השבועות הוא יום ה 50 ? ובכל זאת התורה לא הולכת לפי ראשנו ושכלנו. אלא שראשנו הוא אשר עליו להתביית לפי רצון התורה, וכאן יש אחי ורעי לעשות לימוד אישי גדול מאד.

ממשילים חכמינו ז"ל את ספירת העומר לטומאת הזבה. כפי שהיא סופרת מדי חודש שבעה נקיים וניטהרת, כך באה ספירת העומר לנקותנו מטומאותינו. אמנם לזכר אין טומאת נידה כמו לאישה (אלא אם נטמא ממנה) בהיותו זכר. אך טומאה רוחנית אכן דבקות בו וחוצצת אותו מבורא העולם במידותיו הקלוקלות.  מה גם שפירטנו במאמרינו הקודמים את עניין הפעולה של עצם ספירת העומר לטהרת המידות על דרך הסוד בשבע ספירות התחתונות : חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות בכל שבוע אנו מכוונים בעת הברכה את רצוננו ונכונותנו וקבלתנו לעתיד בתיקון אותה המידה. כל זאת על מנת להכשירנו, גופינו רוחנו ונשמתנו להיות כלי מקבל תורה ביום החמישים הוא חג השבועות. אך עדיין לא !

זוכר אני את רבי זצ"ל – הרב אליהו ליאון לוי תהי נשמתו בגן עדן העליון אמן,  אשר היה פועל ישועות יום יום שעה שעה לרבים, דתיים כחילונים, גברים כנשים על פלגיהם ללא כל אפליה, נסים ונפלאות בו במקום פועל את הטבע איש איש לצרכיו. בוקר אחד לאחר התפילה, לאחר השיעור תורה, כשרבו עלי המצוקות והמיצרים, פניתי אליו ושטחתי בקשתי בתחינה וטענה : כב' הרב, לכולם אתה עושה נסים, חילונים וכיו"ב, אני תלמיד מסור שלך העובד כה קשה על עצמו ומידותיו, לא מגיע גם לי שתעשה לי נס ? התבונן בי הרב בחיוך אבהי ואוהב ואמר : " אתה לא ! עד שתהיה פרפקט " ! אין ויתורים. מי שרוצה להיות מושלם לא יוותרו לו. כמו בספורט להבדיל. ספורטאי יכול בריצתו לאחר ליעד בשבריר שניה אחרי הזוכה במדליית הזהב, לא יחשב לו. צדיק משמעו שלימות המידות בכלל ובשמירת הברית בפרט. אין ויתורים ! מידת הצדק והאמת ! ה', מי יעמוד ? מי יכול להיות מושלם בג'ונגל בו אנו חיים ? אין אמת חלקית או יחסית. האמת היא אבסולוטית. אמת אלוהית שמיימית ואבסולוטית של צדיק שלא מתבלבל ודבוק אך ורק בו יתברך. כל הרוצה להידבק בה בשכינה הקדושה חייב להיות מושלם ! קשה ? תתמודד ותשאף. הקדב"ה לא מבקש מהאדם משהוא שהאדם לא יכול להגיע אליו. פשוט תתעקש, תתמיד ותגיע.

הוא הדבר בדומה לעם ישראל. על מנת שיקבלו תורה, לאחר שתיקנו מידותיהם במשך ה 49 יום, ביום החמישים הוא חג השבועות יושבים כל הלילה ומטהרים ומזדככים, מנדים עיניהם משינה בהשלמת לימוד התורה שבכתב והתורה שבע"פ, טובלים במקווה טהרה בסמוך לעלות השחר, שוב מטהרים ומזדככים כטהרת הנידה, ואז, ורק אז – בתפילת הכתר של תפילת המוסף זוכים ומקבלים את השפע הרוחני האלוהי איש איש כפי עבודתו את  ה' . שאם לא כן, לא יזכה לקבל תורה ולא יקבל. או לחלופין שיקבל בתוקף עוצמת היום את הברירת מחדל כדי חיותו, אך לא לצורך עלייתו והשמתו הרוחנית.  אינו דומה מי שחי על סוללה למי שמכיל בתוכו כור היתוך אטומי והיה כמעיין המתגבר המחדש את עצמו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כמו שנאמר בתהילים א' : "ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח". אשר על כן נדחתה ניתנת התורה ביום נוסף מעבר לחג השבועות, ולו ע"מ לאפשר סיום ההכנה הרוחנית של עם ישראל על מנת שיהיו כלי מושלם המסוגל להכיל את התורה הקדושה, ודו"ק.

אם כן אחי ורעי, נמצאנו למדים מהנאמר לעיל כי אין התורה שורה  במי שלא השלים מידותיו. זוהי מהות המאמר והמהלך של משה רבינו בעקבו מתן תורה ובהוסיפו יום. זה מה שאומרים חכמינו : "דרך ארץ קדמה לתורה". קודם תהיה בן אדם, אחר כך תהיה ירא שמים : "לעולם יהא אדם, ירא שמים בסתר כבגלוי. ז"א לפני שאתה ירא שמים תהיה בן אדם. כי אם יהיה לך יראת שמים ולא תהיה בן אדם ביחסך לזולת, יראת שמים שלך נחשבת לחילול השם. איזה יופי אנו רואים בעלי תשובה רבים, אשר הלא לפני מעט מאד זמן היו חילונים מוחלטים, עם מראה והתנהגות שלוחות רסן. הנה לפתע פתאום לכאורה מתחרדים במראהם והלכותיהם. אך שכחו ליישר קו ולתקן המידות הקלוקלות של הגאווה , הכעס וקינאה. אלו מידות אשר שנא הקדב"ה ! וחבל, כדאי שנעבוד על מידותינו במקביל לעבודת השם. חשוב יותר בין אדם לחברו, ורק אח"כ בין אדם למקום. חכמינו ז"ל אומרים קל יותר לאדם ללמוד את כל הש"ס ישר והפוך מאשר לתקן מידה אחת ממידותיו. ברגע שהאדם עובד על מידותיו, ומשייך את זה לרצון ה' על פי התורה הקדושה, נחשב הדבר כקרבן רצוי לפניו יתברך. שאם לא כן, כל עבודת ה' שלו תהיה כמוה כתועבה !

הוא הדבר עם מידת הנקיות והטהרה. זו הסיבה שחכמינו מתעקשים על נטילת ידיים של בוקר ושל שירותים, כיוון שאם הטומאה הם הרוחות רעות שאם לא סילקת אותם מגופך על ידי נטילת ידיך כהלכה – אין דרך אחרת שילכו להם – כל התורה ומצוות וברכות שעשית ילכו לסטרא אחרא בר מינן, ויצאת מופסד. אולי לא תיענש על כי לא הנחת תפילין, אך את ההשפעות הרוחניות ואורות הקודש אשר היית אמור למשוך ולקבל לטובתך אתה, לא תזכה להם, אלא אם תהיה טהור. שנאמר, רחצו והטהרו. אכן נושאים אלו של קדושה וטהרה עמוקים וחובקי עולים, ואיננו אלא מזכירים בכלליות את חשיבות העניין וכל אחד ואחד יקח אחריות על נשמתו ויראה כיצד לחקור בספרים הקדושים, או שימצא לו רב צדיק, אשר ידאג ולהעלות את עצמו תמיד לכיוון השלמות, קדושה וטהרה להיות כלי מקבל תורה.

ולסיום, שאלתי מדוע נקרא חג השבועות בשמו זה ? קבלתי תשובה אחת ויחידה והיא על שם ספירתן של שבעה שבועות העומר.  מה גם שנכון הדבר, אך אינו אלא מעטפת חיצונית לסוד האומר ובקיצור נמרץ כי חג השבועות הוא תיקון היסוד ! הוא תיקון הברית ! יען כי התורה כולה הנה תיקון הברית !

הכיצד ? לפי שאין אדם נשבע אלא בבריתו. כדברי הנביא : "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". תורתנו הקדושה מדברת בלשון נקיה. לדוגמא אם לא כראיה אחת מיני רבות, אומר אברהם אבינו לעבדו אליעזר בשלחו לחפש אישה לבנו ליצחק : "שם נא ידך תחת ירכי ואשביעך באלהי השמים…" כיוון שאין נאה הדבר שתכתוב התורה ותשתמש במילים תחת בריתי, לפי שאין האדם נשבע אלא ביקר לו ביותר. לכן  אומר אברהם אבינו לאליעזר ומשתמש בחילוף מילים תחת ירכי. לפי שירכו של האדם ככנוי לבריתו. והיקר ביותר לאדם היא הברית ! אם כן לענייננו, חג השבועות מלשון שבועה, אשר נשבעים בה הקדב"ה והצדיקים שומרי בריתו. היקר ביותר לעם ישראל היא ברית המילה שכולם מקיימים אותה, לפי שזו המצווה היקרה ביותר לבורא עולם, ובה ישראל נשבעים לקיים ובה ורק בשמירתה זוכים להתחבר עם אין סוף בורא העולם !!!

היו ברוכים, יצחק ענתבי ס"ט

אחי ורעי השלום והברכה,

קיימת התאמה בספרים הקדושים בין ספירת העומר,  דהיינו ספירת שבעת השבועות ובסה"כ 49 יום ביומו למניין שבעה הנקיים של הזבה. כפי שהאישה חווה אחת לחודש בשבעת ימי נידתה, על מנת להיטהר עליה לספור שבעה ימים נקיים.

מדוע שבעה דווקא ? וכאן המקום לפנות לעזרת הקבלה. לפי שבסדר השתלשלות העולמות בעת בריאת העולם והאדם, השתלשלו העולמות בעשר ספירות (מציאויות). נשאלת השאלה וכי לא יכל המאציל לברוא עולם ומלואו בספירה אחת ?  מדוע בעשרה ? אלא  שהעולמות הנ"ל עברו צמצומים מאין סוף הקדב"ה עד לעולמנו זה התחתון ולו על מנת שהאדם והבריאה סביבו תוכל לשרוד ולהעניק לנו את היכולת להיות מתואמים ומחוברים לספירות הללו באשר הם גם כלולים בנו, בכל אדם ואדם. עשר ספירות אלו נחלקו לשלוש עליונות, ושבע תחתונות. חלוקה זו בוצעה על ידי המאציל כיוון שבשלוש העליונות אצורים אורות גבוהים מאד ביחס לשבע התחתונות המגושמות, ואשר לא יוכלו לסבול את אורם של השלוש העליונות. לכן בשבע התחתונות יש יניקה לחיצונים שהם כוחות הטומאה, והם אלו המפילים את האדם ומדיחים אותו מאביו שבשמיים מדחי לדחי. זהו אחי ורעי הסוד לשבעת ימי הנידה של הזבה, ימים של חורבן העולמות, אשר נשלטים באופן מוחלט בכוחות טומאה קשה והרסנית, לא רק לזבה אלא אף למי שבא אתה במגע.

מובא במגילת קהלת הפסוק : "זה כנגד זה ברא האלוהים". הווה אומר כפי שברא כוחות טומאה כך כנגדם ברא כוחות קדושה. היציאה המיוחלת מטומאה לקדושה אינה יכולה להיעשות בפעם אחת, מה גם שהקליפות לא יאפשרו זאת. היציאה יכולה וצריכה להיעשות אט אט, באופן יסודי, מדוד ועקבי. הלכה למעשה, לאחר שהתנקתה הזבה מנידתה, תתחיל לספור שבעה נקיים. אך אם נטמאה במהלך השבעה הללו, אינה יכולה להמתין ולהתנקות ולאח"כ להמשיך מיד בספירה, אלא חייבת להיות בשבעה נקיים ברצף ללא כל טומאה חוצצת.  כך, ורק כך תוכל לבנות מידי יום ביומו את עולמה הרוחני הטהור מחדש, ומה לעשות שזה רק לחודש אחד עד שהמחזור הבא יפקוד אותה ואותו תהליך שב חלילה, עד שבעזר השם יתברך יבנה בית המקדש מחדש ויבוא משיח צדקנו ויגאל את הבריאה מקלקוליה.

כל הנאמר למעלה חל אחד לאחד בעם ישראל אשר נשתעבדו במצרים 210 שנה. ראו גם ראו אחי היקרים, לא בכדי מצרים נקראה בשם זה. יען כי שמה מורה על מצר-ים. מקום של צרה וצוקה. ממש בדומה לעובר הכלוא ברחם אמו ותהליך יציאתו לאוויר העולם, הווי אומר לחופש (לכאורה) של עולם העשייה כרוך בצער וסכנה רבה לו ולאמו. כך הנשמה כלואה בגוף האדם. וכך בדיוק חיו בני ישראל במצריים כעבדים, נטולי זכויות כלל, ובכל יום שעבר הסבל גבר. כי מצריים מקום משכן הקליפות, אשר ביקשו להיאחז בבני ישראל זרע קדושים, ולא הרפו. זה עניין קשיות העורף של פרעה אשר סירב להרפות מאחיזתו בבני ישראל. וזה בדיוק העניין המובא בתורה אודות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, אשר כל אחד מהם בנפרד ירד למצרים ולו בניסיון להציל ולגאול נשמות עשוקות מהקליפות, להשיבם למחוז וחיק הקדושה. עתה נוכל להבין ביתר שאת את השמחה הגדולה של נס יציאת מצרים, כאשר הקדב"ה נפרע מהמצריים בעשר מכות וכו'.

כאמור במשך שהייתם במצרים 210 שנה , מובן לנו עכשיו מטבע הדברים כי על בני ישראל השתלטו כוחות הטומאה המצריים, קליפות קשות מנשוא. בני ישראל  ירדו באופן הדרגתי למ"ט 49 שערי טומאה. חייב היה הקדב"ה לפעול מיד ולהציל את בניו. אחרת לו היה ממתין עלול וסביר היה להיות שבני ישראל ב"מ ימשיכו את תהליך היטמאותם וירדו  לנון (50) שערי טומאה ומשם כבר אין יציאה לעולמים. קרה מה שקרה והבורא יתברך עשה נסים ונפלאות וגאל את עמו ממצרים. אך הם עדיין נמצאים במ"ט (49) שערי טומאה. איך יכול לתת להם תורה קדושה ? כל עוד הם טמאים אינם יכולים להוות כלי מקבל לקדושה ! אשר על כן באה תורתנו ואומרת : "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה…"

במאמר הבא אי"ה נעמיק בהבנה של המושגים קדושה וטהרה,

חיזקו ואימצו

אחי ורעי

מעלת ראש החודש מוזכר בתורה במקומות רבים ובנביאים : " והיה מדי חודש בחדשו ומידי שבת ושבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה'…" (ישעיהו ס"ו) . חשיבותו של הראש בגוף האדם ידועה וברורה.

כפי שראשו של האדם שוכן ברום הגוף וחשיבותו מעל יתר איברי הגוף, לפי שכל האיברים הולכים אחרי הראש. אדם יכול לוותר על איבר מסויים ולהמשיך לוותר, אבל אם יוותר על ראשו, ימות. במקביל לכך יש לנו את ראש השנה, חודש, שבוע ויום. מכאן חשיבותו של ראש השנה. אם הראש טוב ובריא כל הגוף יתפקד כהלכה, ממש כמו יום ראש השנה אם נתפלל ויגזרו עלינו ב"ה גזרות טובות ישועות ונחמות כך תהיה השנה הבאה עלינו בטובה לאחר ראש השנה שנה פוריה ומעלה. כל שס"ה 365 ימי השנה ילכו בעקבות אחרי ובהתאם ליום הראשון בשנה.

קידוש החודש נעשה על ידי קידוש הלבנה. לבנה מלשון נקבה. אשר על כן ראש חודש הוא למעשה היום של המלכות (הנקבה) ולכן יש לשמח אותה. ביתה של מלכות שמים, של השכינה הקדושה היא אשתו של האדם. כפי שאדם מצווה לשמח את השכינה הקדושה לפיכך עליו לשמח את אשתו ביום נשגב הוא ליל ראש החודש, בבגד חדש, בסעודת מלכים  (לא שהיא צריכה לטרוח ולהכין) ובוודאי גם לענג אותה.

כל העושה כן עושה חסד עם קונו. כיוון שהשכינה בגלות מאז חרבן בית המקדש, גם הקדב"ה גלה מכסאו. ומי שמשמח את השכינה בשנות גלותה, אומר הזוהר הקדוש, הקדב"ה רושם לפניו, ולעתיד לבוא כאשר תקום מהעפר, תיטיב עמו התודה והוקרה.

אומר ר' שמעון ע"ה, הפרשיות לאחר קריאת שמע פותחות בפסוק : "ואהבת את ה' אלוקיך…". לכאורה האות ואו של המילה ואהבת מיותרת ? מה באה ללמדנו ? אלא שכידוע האות ואו בראשית כל מילה בתורה באה ללמדנו לרבות משהוא נוסף, כעין רמז למשהוא. אשר על כן אומר ר' שמעון כי האות ואו של ואהבת באה ללמדנו לרבות את אשתו. כפי שהאדם מצווה לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבבו… כך גם מצווה לאהוב את אשתו !

היו ברוכים

אחי ורעי,
חג העצמאות שמח,
עצמאות אינה מובילה לאיש הישר בעיניו יעשה. המשמעות לעצמאות אין משמעותה כמו לאסיר משוחרר. המשמעות לעצמאות לדידנו הינה העצמאות והחופש שניתן לנו לעבוד את בוראנו לפי מצפוננו. דבר שנמנע ממנו באלפיים השנה האחרונות, עת אשר היינו רדופים על ידי אומות העולם בעריצות ובאכזריות.
הנה עיננו הרואות, בהביטנו צפונה ונגבה קדמה וימה, ובהשתאות רבה מידי יום ביומו את התחדשות והזדככות מולדתנו, כדברי הנביא ירמיהו בשיא זמן החרבן לפני כאלפיים שנה: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל..."
והנה חזון זה נחשף ומתגלה לנו יום ביומו. לא עניין פוליטי, או חריצות וכשרון של מנהיג זה או אחר, אלא אולי חרף כשלונות אנושיים רבים, אנו עדים להנהגה האלוקית בשוב השם שיבת ציון היינו כחולמים.
לא זו אף אומות העולם אחד אחד נופלים לרגלינו, עולים לירושלים ומשתאים למהות ומקור כחו של עם ישראל.
אומר רשב"י ע"ה על הפסוק עוד לפני כאלפיים שנה על כי שאנו אומרים בתפילת שחרית : "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" כי חידוש העולם נעשה על ידי עם ישראל. כאשר יושב היהודי ועוסק בפרד"ס התורה נולדים בשמים למעלה כוכבים. מאידך כאשר האדם עובר וחוטא לתורה מתים להם כוכבים.
אם כן מה עומד אחרי כל מה שנאמר עד עתה ?
הכל למען שמו באהבה – ע"פ הסוד אם נחצה את המילה כוכב לשניים באופן שכזה כו"כב, ונתרגם את האותיות למספרים (גימטריא) נקבל כנגד כו = 26, וכנגד האותיות כב = 22.
שתי האתיות הראשונות כ"ו מהמילה כוכב, עשרים ושש מספר כנגד שם י-הוה=266, שמו של הקדב"ה,
שתי האתיות האחרונות מהמילה כוכב הם אותיות כב = 222 במספר כנגד עשרים ושתיים אותיות באלף בית העברי.
על זה אמר הכתוב : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"
כל הבריאה תלויה ועומדת על עם ישראל שישב ויעסוק בתורה.
מכאן , צא ולמד !