שמותיו של הקדוש ברוך הוא חד הם

"ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד", התנבא הנביא זכריה. בדיון זה נתמקד בשמותיו של הקדוש ברוך הוא, ולו על מנת להבין כיצד יורדים השפעותיו בבריאה, ולהסיר כל ספק ב"מ או סתירה שלכאורה עלולה להשתמע בהבנת הכתובים.

שמו של הקדוש ברוך הוא מופיע בתורה או בסידור התפילה באופנים שונים במקומות שונים : שם הויה, אל, אהיה, שדי, אלהים, צבאות או אדני. אם כן כיצד מתיישב הפסוק הטוען כי השם אחד ושמו אחד ? הלא לכאורה לנגד עיננו מספר שמות וכינויים שונים אף יותר מאחד ?

אלא שהאמת היא שמו העליון של הקדב"ה ואשר ממנו נגזרים כל יתר השמות הוא שם הויה, ומשם זה נשפעים כל יתר השמות. השם אשר נכתב ואינו נקרא, כיוון שהלכה הנלמדת ממסכת סנהדרין ושבת היא כי הוגה שם השם באותיותיו חייב מיתה. לכן נכתב השם הקדוש באותיות יוד הי ויו הי אך נקרא באדנות. הווה אומר באותיות אלף דלת נון יוד. לאחר הקדמה קצרה זו נוכל לגשת לביאור עניין השמות המוזכרים למעלה. כאשר חפץ הקדב"ה לפעול מהעליונים לתחתונים בסדר השפעה או ענישה, מתלבש הוא בשמות שונים ובהתאם למהות הפעולה. שמות הקודש כדוגמת אל, שדי וצבאות נמצאים בצד ימין ומתחת לשם הויה, הקדב"ה מתלבש בשמות הללו על מנת להוריד שפע ורחמים בעולם או לצדיק. אך משרוצה להפעיל דינים, גבורות וענישה מפעיל את השמות הקודש הנמצאים משמאל למשוואה ומתחתיו והם כדוגמת שמות אהיה, אלהים ואדני. לכן על פי המוסבר לעולם לא יבקש אדם רחמים מהקדב"ה ויקרא במילים אנא אלהים, כיוון ששם אלהים הוא מידת הדין, ואותה מידה באם יקרא בשמה תבחן אותו אם אכן ראוי הוא לקבל את השפע והרחמים מאין סוף הקדב"ה. לכן חייב אדם לבקש בשם השם המשפיע רחמים גמורים (הוא שם הויה) ואשר נכתב כאן בשינוי המתבקש משום קדושתו.

כך או כך, מהנכתב לעיל מובן כי הכל ראשות אחת היא, ובר מינן ואל לו בשום אופן וצורה לאדם היהודי לחשוב ובטעות כי שתי ראשויות או יותר המה, אלא הכל אך ורק ראשות אחת עליונה, הוא שם ההויה, והיא מתלבשת בשמות קודש שונים ומתחת לה על מנת ועל פי רצונה לפעול בתחתונים. על כך אומר הכתוב השם אחד ושמו אחד. וזה עיקר בסיסי ומחוייב באמונה היהודית.

אך אם נדייק את כל הנבואת הנביא זכריה המציינת את המילים : "ביום ההוא" אם כן מדוע ביום ההוא ולא עתה ? הלא הקדב"ה היה הווה ויהיה ? אלא שעד שיבוא משיח צדקנו ויגאל את הבריאה מנפילתה הרוחנית שארעה בעטיו של אכילת אדם הראשון מעץ הדעת ובניית עגל הזהב  על ידי בני ישראל במעמד הר סיני, ובעוון שני חטאים אלו הונצח הרע בעולם ובאנושות על כל המשתמע מכך, שרויה האנושות במצב של ערבוביה של טוב ורע. אך משיבוא מלך המשיח ויגאל ב"ה לא רק את כל פרט ופרט מישראל ממצוקותיו, אלא ובתוך כך אף את הבריאה כולה, ובכך כולם יעלו בדרגה אחת  לדרגה רוחנית גבוה יותר ולעולם שכלו טוב, ללא רוע כלל. מה גם שהמתים מתו בעטיו של חטא אדה"ר באכלו מעץ הדעת טוב ורע, אף הם יקומו לתחיה ממיתתם בגין אותה עליית הדרגה שהעולם עתיד לחוות לדרגה של טוב בלבד כאמור.

ולעינייננו, "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד", הווה אומר השם הנכתב באותיותיו (ובשינוי) הויה, יהיה. ז"א במצב הנוכחי של ימינו של ערבוביה של טוב ברע השוני בין הויה ליהיה הוא באות ואו בלבד המופיעה בשם הויה. תעלה אות ואו בדרגתה בחצי שורה ותהפוך ליוד מתוך המילה יהיה. ואז בימים שעתידים להיות ימי המשיח במהרה בימינו אמן, יהיה מותר להגות את שם הויה ( כי יתבטל ) אך אסור יהיה להגות את שם יהיה אשר יבטא את שמו של הקדב"ה בעולם טוב ומתוקן ללא כל רוע ויניקה של הקליפות. זה מה שאומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש, מה שב"ה עתיד להיות המצב לאחר ביאת משיח צדקנו. עתה אפשר להבין את המשפט הפותח בשם הנביא זכריה, ואף את הסדר, המשמעות  והתוקף של שמות הקודש המובאים למעלה זאת ועל פי פשטן של דברים.

ארבעת המינים – גאומטריית המרחב

בס"ד                                                                                              ‏ט"ז תשרי, תש"פ

‏‏‏15 אוקטובר, 2019

 

 ארבעת המינים – גאומטריית המרחב

  במה כבר אפשר להלל את המלך ?

ישנים פיוטים ופרקים מסוימים בוידוי הכתובים בראשי פסוקים באותיות האלפא ביתא ובסדר עולה. מתבקשת השאלה המעניינת מדוע סידרו חכמינו את הדבר באופן זה?

על כך משיב הצדיק ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש במשל : כאשר נתבקש אדם מסויים לשורר שיר הלל וכבוד למלך גדול ועוצמתי, לא מצא דיו מילים מספיק עוצמתיות כעוצמת אימת המלך וכבודו. סבר בליבו כי מה שלא יכתוב לא יוכל לתאר באופן מספק את כבוד מלכו ! מה עשה ? נטל ניר לבן וריק, וכתב עליו את  כ"ב אותיות השפה העברית על פי סדרן, בהותירו את גוף גליון הניר ריק . זאת על מנת לאפשר למלך עצמו למלא ולכתוב את הראות בעיניו, כרצונו וכלבבו. ולסבר את האוזן כדוגמת שיק פתוח וחתום.

להבדיל ממלך בשר ודם, ובדומה לכך אנו באים באימת הדין לפני המלך בימי ר"ה ויוה"כ ומגישים לפניו יתברך את כ"ב אותיות התורה. יסדרם הוא כרצונו ובאופן הנכון והמדוייק ביותר. אנו נותנים לו את כל מילותינו והצירופים האפשריים לכבודו מחד, ולמען סליחת פשעינו מנגד.

 יצירת המרחב

אנשי המדע בעולם קבעו כי כל ענייני העולם הזה נקבעים בנקודות, מלבד האל.

הווה אומר, מה שמרכיב את האפשרות יצירת עולמנו זו על לרבות הבריאה כולה ובאופן הבסיסי ביותר הם הם התכונות הגיאומטריות המובאות להלן, ולהלן פירוטן :

נקודה, קו, שטח מעוקב, ונקודה מרכזית. נקדים נאמר ונפרט כי עלינו לחדד את שלבי הכתיבה על הנייר ומשמעותם. ראשית כאשר הכותב מחבר את קצה עפרונו לנייר, יוצר הוא בכך נקודה אחת, המסמלת ראשית כל הדברים ואף כוללת אותן.  בהמשיכו נקודה זו מעלה מטה ימין או שמאל יוצר הוא קו במרחב. לקו זה אין כל רוחב, אלא מורכב מרצף של נקודות אמנם צמודות, בלבד. לאחר הטיית הקו לכיוונים שונים והמשכן נוצרת גם יחידת שטח, הווה אומר אורך ורוחב במרחב. אך עדיין נטול גובה. אך במידה ונגשם ציורנו, נקנה לו גם נפח, ובכך יהיה מעוקב, ויהיו לו שלושה קצוות : אורך, רוחב וגובה.

כך בדיוק ובדומה ברא הבורא את עולמנו זה, ובו נכללים כל הנבראים, ממש כמו נקודה ובדומה לה האדם בתוכה. במרכז כל המתואר נמצאת נקודה,גם אם היא רעיונית או רוחנית, אליה מתאווים כל הברואים, אשר תמיד מתאווים לנקודה המרכזית זו ואשר מאגדת את כל שלושת הקצוות.

ארבעת המינים מאגדים כל הבריאה

ארבעת המינים אשר אנו מצווים לנוטלם, לנענעם ולברך עליהם מידי יום בעת תפילת ההלל בשבעת ימי הסוכות, מרמזים ומסכמים את המתואר למעלה ובתוך כך גם את מעשה בראשית.

האתרוג נקרא רגג תאוה לעיניים. אותה נקודה מרכזית, דומיננטית ממגנטת ומושכת את הכל לחבור אליה. הלולב מסמל ומזכיר לנו את הקו הישר שהקדב"ה נטה ומשך מאותה הנקודה שניקד באין, ובדרכו ליצירת המימד. שתי הערבות מסמלות את המרחב השטוח נטול הגובה. גם מילת ערבה מלשון שטח, כמוזכר לדוגמא בתורה המילים "ערבות מואב", המזכירים לנו ערבה ומדבר. אם כך הדבר מדוע עלינו לצרף לארבעת המינים שתי ערבות, ולא נסתפק באחת ? להזכירנו כי ליצירת השטח אנו זקוקים לשתי קצוות בקו. ולבסוף ההדס המכיל את עליו בשלשות ומסמל את המעוקב המורכב מאורך רוחב וגובה כאמור. לכן גם נקרא ההדס עבות, להורות לנו כי הוא עבה, ולא יתכן עבה ללא שלוש צלעות.

לפיכך נדרשים עם ישראל לאגוד בארבעת המינים גם שלושה הדסים. יוצא איפוא שארבעת המינים הללו כוללים ומייצגים את כל חלקי ומרכיבי הבריאה.

סוף דבר

מאי נפקא מינה ? משמעות הנאמר כי נענוע ארבעת המינים הללו בתפילת ההלל בשבעת ימי חג הסוכות, לארבע רוחות השמיים, מעלה ומטה ( 6 קצוות) מבטאת בכך את הכרתנו כמו גם הזדהותנו בשבח ובהודיה לבורא העולם האין סוף הקדב"ה, ומבטאים את הכרתנו כלפיו בעובדה כי הוא היה הווה ויהיה, הוא היוצר והמשגיח והמפקח והאחראי על כל הנעשה בעולמו. הוא המניע ומנועע עולמו, כשם שאנו מנענעים בלולב. לפיכך אנו גם מעלים בנענועים ומורידים את ארבעת המינים כי הקדב"ה הוא המרים אדם והוא אשר משפילו, כמו שהכל ממנו, הכל גם הנברא לכבודו, ולתת הודיה לשמו הגדול.

ובאמת אם כך ישים היהודי בלבבו, ימצא נחת ואושר בכל מעשי ידיו, ויתייחס ברצינות, בחשיבות ובאחריות רבה בקיום מצוות ארבעת המינים.