מורי ורבותי,
האדם נתבע על שלושה דברים, והם : על מעשיו, על דיבורו ועל מחשבתו. ובלשון חכמינו ז"ל : " מחשבה דיבור ומעשה ". כל אדם ואדם במסכת חייו ובהשגחה פרטית על פי המקרה אשר יקרה אותו.
נעבור במעבר חד לסדר השתלשלות העולמות מאין סוף הקדב"ה ועד לעולמנו זה, מובדלים ארבע העולמות התחתונים ביותר. לא שאין מעליהם עוד עולמות לאין מספר, אלא שאין כוח שכלו של האדם ליגע בהם ותו. מה גם שאין לנו רשות לחקור בהם, כפי שנאמר במסכת חגיגה : ובמופלא ממך אל תדרוש. אשר על כן מציין רבנו האר"י זצ"ל את ארבעת העולמות הללו והם עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, ועד למטה עולמנו זה הוא עולם העשייה. עולם העשייה מחולק אף הוא לעולם העשייה הרוחני, ומתחתיו בתחתית העולמות כולם נמצא עולם העשייה הגשמי אשר בו אנו חיים. עולמות הללו מצוינים בכתובים בראשי תיבות אבי"ע.
ארבע עולמות רוחניים הללו הנם כנגד מחשבה דיבור ומעשה של האדם. מהתחתון לעליון ובפשטם של דברים העשייה שאנו עושים הנה כנגד הרוחניות אשר בעולם העשייה. הדיבור אשר אנו מדברים נמצא כנגד הרוחניות אשר בעולם היצירה. מחשבתנו נמצאת בעולם הבריאה, ואילו מחשבותיו הקדושות של הצדיק נמצאות בעולמות הגבוהים של עולם האצילות. עולם האצילות נקרא על שם המאציל העליון הלא הוא האין סוף ברוך הוא.
כל זאת באתנו על מנת לומר ולהבין ולו במיעוט שכלנו, את אשר אנו פוגמים במעשינו ובלא כוונה ח"ו בעולמות העליונים. הלכה למעשה, כאשר אדם פוגם במעשיו, פוגם הוא בעולם התחתון ביותר הוא עולם העשייה. לא שמותר לנו לעשות דברים אשר אינם מותרים, אך הפגם הוא פה וכאן למטה, וניתן בנקל לתקנו על ידי תשובה. כשאדם פוגם בדיבורו, על פי המבואר למעלה, הלא הוא פוגם גבוה יותר בעולם היצירה. שם הפגם גבוה יותר מעולם העשייה ולכן גם חמור יותר. כך שגם על התשובה שאנו נעשה ב"ה על חטא הדיבור תהיה קשה יותר. כאשר אדם חושב מחשבות לא טובות, או לחלופין לא מותרות, פוגם הוא בעולם הבריאה. על זה הדרך, תהיה התשובה על המחשבה האסורה קשה יותר, כיוון שעולם הבריאה גבוה מעולם העשייה ומעולם היצירה. פגם הצדיק לא כפגם אחד העם. כיוון כשהצדיק פוגם במחשבתו, פוגם הוא גבוה מעל גבוה הישר בעולם האצילות. באצילות הקדושה המרבית, וכיוון שפגם כל כך גבוה תהיה הפגימה הקשה ביותר כמו גם התשובה.
מהו עניין הפגם ? מדוע מעשה הפוגם או החוטא חמורים כל כך ? יען כי בעצם הפגימה, הוא החטא מתיר האדם לקליפות שורש הרע להיכנס לאותו עולם אשר בו נמצא שורש ומקור הפעולה. יוצא אפוא, ובקיצור נמרץ, כאשר אדם פוגם במחשבתו בלבד, בוודאי שבעצם מעשה זה מתיר לקליפה להיכנס למקום שאסור לה הוא העולם הגבוה של עולם הבריאה, עולם שנשמות עם ישראל נחצבו ממנו, ובכך גם לינוק משם. במילים אחרות הכניס טומאה במקום של קדושה. ולסיום נשוב לראשית המאמר, למחשבה דיבור ומעשה עולמות רוחניים גבוהים, אשר כל חפצם של הקליפות זה אישור כניסה לאותם עולמות שנמנעו מהם בעטיו של חטאו של הנחש הקדמוני אשר המית שואה על האנושות בקנאו מאדם וחווה. לכן הקליפות מבקשים לעלות על טרמפ כשמחטיאות את האדם, ולו על מנת להיכנס בסיועו האדיב של החוטא.
גבוה מעל גבוה, מובן עתה כמה הקדב"ה מקפיד עם הצדיקים, שבמחשבה או הרהור עבירה, הקטן שבקטנים כמה נזק נגרם בעליונים. והלא על ישראל נאמר, "…ועמך כולם צדיקים " ?