בראשית : שש קצוות

"בראשית ברא אלהים…". דורש רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל על המילה בראשית, בספרו שבעים תיקונים למילה בראשית, "ברא שית" ! בארמית שית משמעו שש. זאת אומרת שבמילה בראשית, מודיעה  לנו התורה כי ראשית לכל הקדוש ברוך הוא ברא שש קוות. אין הדברים כפשוטן, ומשמעותן עמוקה מיני ים. אך לצורך העניין נאמר כי השש הללו מהווים את המרחב. הכיצד ? הלא טרם ברוא ה' אלהים ארץ ושמים לא היה מאומה. על מנת לברוא בריאה יש מאין, היה צורך וכורח להיאחז בדבר כל שהוא ולו גם אם הוא רוחני. אשר על כן וראשית לכל הקדב"ה ברא את ארבעה כווני הרוח, ולמעלה ומטה, וסה"כ ששה כוונים. אלו הן למעשה שש הספירות הראשונות שנאצלו בבריאתנו, הוא העולם התחתון הוא עולם העשייה.  ספירה מלשון סיפרה ומשמעותו בעולם הקבלה היא 10 מציאויות, ו\או עשר הוויות כפשוטן, אשר מהן משך והתקין הבורא את עולמנו זה אשר בו אנו מצויים, ואשר כולל את כל הבריאה ואשר כל אשר בה כולה, מאין סוף לאין סוף !

לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחו ברא השם ברוך הוא את הבריאה, במאמרו בורא ניב ושפתיים. הוא אשר אומרים חכמינו במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם. בהבל פיו ברא הקדב"ה את הבריאה, כמוזכר במעשה בראשית " ויאמר ה'..,

על כך מלמדנו תורתנו הקדושה על כי לך שייך פעולה מצד השם לברוא את מעשה בראשית ואף לא לשנותה. כי אם הכל ברצונו : "כי רגע באפו חיים ברצונו". הקדוש ברוך הוא פועל את הטבע. טבע בגימטריה (תורת המספרים של האותיות) מניינו 86 כמניין אותיות אלוהים. באותה מידה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על דרך הטבע, כמוזכר במעשה בראשית בתורתנו הקדושה 32 פעם כמניין לב פעמים המילה אלהים. כך באותה מידה לך שייך לשייך כל קושי לבורא אפילו לפעול כנגד הטבע במידת הצורך. עם ישראל מונהגים בבריאה מעל הטבע, ונעמוד ב"נ על סוגיה זו במאמרים אחרים ובהמשך.

נשוב לנושא מאמר  זה בדבר שש הקצוות החובקות את הבריאה ונוסיף. חכמינו בגמרא מעלים את המושג בטל בששים כשרוצים להביע חוסר חשיבות למושג כל שהוא. או אם במידה וחפצים לבטל סברא כל שהיא בנושא הלכתי. יש לשאול מדוע חכמינו ז"ל נקבו דווקא במספר ששים ולא בכל מספר אחר ? מה לכאורה המיוחד במספר הזה של ה 60. בוודאי שלאחר הקדמה זו, לנו הכלים להבין את כוונת חכמינו בגמרא. בהעלותם את המספר ששים כוונתם להביע ביטול מוחלט על כי אין לאותה סוגיה וטענה אחיזה כל שהיא במציאות הריאלית, יען כי כאמור הבריאה חובקת 6 קצוות, וכל קצה מכיל 10 עולמות ובסה"כ 60. זה סוד ומקור הביטוי ההלכתי של של חכמינו ז"ל בטל בששים.

הוא העניין עם הסמל של המגן דוד, המאופיין ומיוחד לעם היהודי מאז אנו מוכרים כעם. מגן הדוד מסומן באמצעות שני משולשים שווי צלעות והפוכים. האחד כשחודו כלפי מעלה והשני מעליו כשחודו כלפי מטה. בסה"כ יוצרת צורה זו של המגן דוד שש פינות (קצוות), ובהתאם להקדמה שהקדמנו במילה בראשית, מרחב שש הקצוות נברא ויוחד לעם ישראל, כדברי הנביא ירמיהו ב,ג' : "קדש ישראל לה'. ומה היא קדושתו ? שהיה ראשית תבואתו. אשר על כן, כפי שישראל הנקראים ראשית, שהם סוף המעשה, כך עלה במחשבה תחילה לבריאת עולם למען ובשביל ישראל בכוונה תחילה.  כלשון הכתוב "בראשית", ולאחר מכן בסוף מעשה בראשית נאמר בתורה : " אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ", ועל המילה בהיבראם אומר הזוה"ק : באברהם אבינו אשר בשבילו היה העולם כדאי.

עוד ניתן לומר בדבר הסמל  של המגן דוד כמוזכר, קדקוד אחד פונה למעלה, וקדקוד פונה מטה,  להזכיר לו לאדם היהודי לבל יתגאה כשהוא מצליח ונמצא למעלה, כי ח"ו הגלגל עלול להתהפך עליו. כדברי הנביאירמיהו : " אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל בעיר בעשרו, ולא גם גיבור בגבורתו, כי אם השכל וידוע אותי ". בתוך כך גם לומר ליהודי הנמצא מטה ומדוכדך ממזלו העגום כאשר הצרות תוקפות אותו בצרורות, לבל יתייאש ! לראייה כי באותו קו והפוך יש גם קודקוד הפונה מעלה, וכפי שהוא למטה עשוי מזלו להתהפך לטובה ולעלות למעלה כהרף עין.

היו ברוכים

פרשת האזינו – הם קנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם

הם קנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם

מידה כנגד מידה

לאחר שאדם הראשון חטא בעץ הדעת, טוב ורע, גרשו הקדב"ה מגן העדן. מובא במקרא כשגרשו הניח את להט החרב המתהפכת בשערי הגן. למען תשמור החרב על הכניסה ותמנע למי שאינו ראוי ולמי שהתהפך ונטש את הקדב"ה מלשוב ולהכנס לגן. מידה כנגד מידה ! מה הוא האדם חטא וסר מן הדרך שהקדב"ה התווה לו, ובתוך גם התהפך על הקדב"ה, כך סימן לו הקדב"ה כי גם החרב מתהפכת עליו לרעה וכי עליו לעבור ולצאת לגלות.

אם כן התורה באה להזהיר ולסמן לדורות הבאים, לפי שמידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם.          מה שאדם זורע במעשיו, לאחר מכן עתיד לקצור. מה היה על האדם לחפש דווקא באכילת עץ הדעת, בה בשעה שכל עצי הגן היו מותרים לפניו ? אלא שזו דרכו של יצה"ר, להשיא ולהדיח. כפי שטען בפני הקדב"ה : "האישה השאתני ואוכל", השיב האדם לבוראו. בפרשתנו זו, כאשר מבקש משה רבינו לסכם ולעשות חשבון נפש עם הדורות שעברו, ולמען הזהיר את הדורות הבאים, מבקש הקדב"ה להסתיר פניו, למען יראה כיצד עם ישראל יתנהג באחרית הימים. הסתר פנים זה אינו מוחלט, אלא כעושה עצמו כמי שאינו רואה ואינו שומע. בדומה לילדים קטנים שעושים מעשה שטות, ומוריהם עושים עצמם כלא רואים. כמתעלמים, גם למען לא להגיב, כי לא יתכן אם יראו ולא יענישו. לעולם השגחתו של הקדב"ה על הבריאה הנה תדירה, ובפרט על עם ישראל ועל כל יחיד ויחד מעם ישראל. אלא שהקדב"ה מבקש להותיר פתח, ומצפה כי יעשו תשובה באחרית הימים עת הצרות והיסורים ירבו.

זאת יען כי הם דור תהפוכות המה, ומתהפכים במעשיהם כלהט החרב המתהפכת, "בנים לא אמון בם". כיוון שהם לא יציבים בנאמנותם לקדב"ה, בהיותם עובדים אלוהים אחרים, הדיבר הראשון בעשרת הדברות : "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ! האלהים האחרים בכל דור ודור פושטים צורה ולובשים צורה אחרת, לפי מכת הדור. בדורנו זה האלהים האחרים הנם הכסף והזהב, הגשמיות אשר לשמם האדם מוכר את כל ערכיו, ומכלה את שנות חייו הקצרים להבל וריק. אך עדיין אומר הכתוב כי יש תקווה. באותה המידה שהתהפכו עליו על הקדב"ה ואמצו להם אלהים אחרים, כך גם עתידים להתהפך ולהתחרט  על מעשיהם, ולשוב אליו לעתיד לבוא.

כך משה רבינו בא חשבון עם עם ישראל, ומטיח בהם ומאשימם, כי למעשה עם ישראל נטש את הקדב"ה ללא כל חלופה. ללא אל חלופי, מה גם שאין לקדב"ה חלופה. שנאמר : "וקנאוני בלא אל, ואני אקניאם בלא עם". כמו שהם : "כעסוני בהבליהם", אף אני  : " בגוי נבל אכעיסם". שוב מידה כנגד מידה. כך ניתן להתבונן בכל הפרשה כיצד הקדב"ה משיב לעם ישראל במידה כנגד מידה על מעשיהם. הוא עשה אתם טוב, והם גמלוהו ברע ובכפיות טובה. הקדב"ה האכילם לחם אבירים, הוא המן. מזון דק ומזוכך, על מנת שיהיו מסוגלים רוחנית לקבל ולקלוט את התורה, והם העדיפו לאכול בשר ושומנים, דבר שהעכיר והאפיל שכלם, כמו שנאמר : "שמנת עבית כסיתה ותשכח אל מחוללך".

"קנאוני בלא אל" אמר ה'  : "ואני אקניאם בלא עם", וכנגד "כעסוני בהבליהם" אמר : "בגוי נבל אכעיסם".

הלכה למעשה, אם נתבונן היום בהווייתנו, לכאורה עם ישראל הגיע לרמות על, אשר אולי היה בימי קדם בתקופת המלך שלמה. מרבית אומות העולם בימינו מעריכים ומקנאים בנו על הישגנו המרובים בתחומים שונים בשנות מעטות יחסית מאז שוב עם ישראל לארצו. אך אנו ממש מוטרדים ומאוימים מדרום, ממזרח ומצפון. וממי ? מאותם נבלים אשר הם למעשה לא מוגדרים כעם כלל, כמאמר הפסוק : ואני אקניאם בלא עם !!!

וכיבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים

אחי ורעי,

בשונה לעולמנו זה בו אנו חיים מציאות של בחירה בין הפכים המסתכמים באופן עקרוני בטוב ורע, לפני מעשה ולאחר מעשה, עולם הבא הוא השתקפות ותוצאה של מעשינו בעולם הזה, ומשולל זכות בחירה כלל. כמו שנאמר : "והכינו את אשר יביאו" (שמות ט"ז), מה שזרענו בעולם הזה הוא אשר נקצור בעוה"ב. חכמינו אומרים בגמרא (מכות י) : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. והיה ומעשיו להיטמא, מטמאין אותו ופתחין לו, אך אם מעשיו לכיוון התקדשותו וטהרתו אזי מסייעים בידו. אם כן אחי ורעי, נותרנו עם השאלה הבסיסית מה למה ואיך מתקדשים או מטהרים ? במאמר פותח וקצר זה נדון בהתקדשותו של האדם בכלל ובמים בפרט הלא הוא מקווה הטהרה.

"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט). מסביר נכוחה ר' אליהו וידאש בספרו ראשית חכמה (חלק ב' עמ' תר"א), העולם הזה עוסק בהפכים. אם לא ננקוט בפעולה לצורך התקדשות הלא בהכרח הוא כי נהיה בחזקת טמאים, כיוון שהטומאה שורה לרוב ומטמאת אחרים. אם באכילה, אם בביאה, אם בנגיעה או אפילו סתם באוויר. כיוון שאומות העולם טמאים, בעצם פרישתנו מהם טמון השורש והכוח להתקדשותנו.  עם ישראל יתקדש בהבדלו ובפרישותו מכל אומות העולם ! זוהי מהות המושג קדוש, הבדלות ופרישות כפי שחתן מקדש את כלתו, מבדילה ומייחדה מכל הנשים להיות לו ובשבילו בלעדית !. הדרך היחידה לפרוש מן הטומאה אומר ר' אליהו וידאש היא לנקוט בפעולת התקדשות. כפי שתורתנו הקדושה מורה לנו בפרשת שמיני, ראשית עלינו לפרוש מהמאכלים הטמאים, יען כי האוכל מאכלים טמאים עליו נאמר וניטמתם בם, ולאחר מכן מיד נאמר "והתקדשתם".

פותח ר' שמעון בזוהר הקדוש בפרשת וירא באמרו כי אברהם אבינו ע"ה חידש בעולם את חשיבות הטבילה. כל מה שאכל אברהם אבינו היה בטהרה. זו גם הסיבה שהוא בלבד אשר הגיש את המזון לשלשת המלאכים אשר ביקרו אותו באוהל. אברהם אבינו שמר בביתו טהרה וטמאה. אדם שהיה טמא לא יכול היה לקרב לביתו, אלא עד שאברהם היה מטבלו ומטהרו, או אפילו היה משהה אותו שבעה ימים מחוץ לתחום ביתו עד אשר יטהר. בספר דברים כ"ג מורה לנו התורה : "איש  אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וגו' ", מהי תקנתו ? והיה לפנות ערב ירחץ במים וטהר. ארעה לו טומאה אחרת כמו זיוה , נידה, שתי טומאות גם יחד, לא תספיק לו טבילה אחת כיוון שטומאתו הייתה כפולה ומכופלת. אברהם ושרה  היו מטבילים את כל מי שהיה מגיע לצל קורתם, אברהם לגברים ושרה לנשים. מקשה הזוהר ושואל, מה הטעם שאברהם אבינו העסיק עצמו בזה העיסוק של טיהור אנשי העולם ? ומשיב, לפי ומכיוון שהוא טהור ונקרא טהור, שנאמר : מי יתן טהור מטמא לא אחד, והוא אברהם שיצא מתרח אביו אשר היה טמא ועובד עבודה זרה. בא הזהר הקדוש ללמדנו, בהצביעו לנו כדגמא אבי אבי אומתנו הלא הוא לא אחר מאשר אברהם אבינו, אשר לולא פעל בפעולת התקדשות, ממילא ומן הסתם כאמור לעיל היה ממילא טמא, כיוו שהוריו היו טמאים. אך לא א"את אשר חרף כל הנתונים ההתחלתיים השליליים, בכל זאת פעל נחרצות להתקדש, ולא הסתפק בזאת, אלא היה מטהר את הרבים הבאים במחיצתו. מוסיף ר' שמעון ואומר כי מה שהיה מסוגל לטהר את דרגות הטומאה היא המים, וזו הסיבה שאברהם אבינו הציע למלאכים לרחוץ טרם האכילה באמרו : " יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם…" כך היה א"א מטהר את כל באי העולם מטומאתם במים, אף מצד העבודה זרה ומצד הטומאה.

מדוע דווקא מקווה ? על שאלה זו רמזנו כבר בפתיחת המאמר כי בניגוד לעלמנו זו אשר בו אנו שילוב של גוף ונשמה, העולם הבא הוא נטו נשמה. כיוון שהנשמה בעולם הזה מחוברת לגוף, נטמאת ממנו מעצם חיבורה עם הגוף. כאשר הנשמה מגיעה אחרי 120 לשורשה בעולם העליון לא תוכל לנחול את מקומה אלא אם טהורה היא. לכן באים מלאכים וטובלים את הנשמה למעלה בעולם העליון ולו ע"מ להכשירה להכנס לעוה"ב.  אך אם לא טבלה למטה בעולם הגשמי עת אשר הייתה בתוך הגוף, לא תורשה לטבול למעלה וממילא לא תוכל להגיע אל מנוחתה ומשכנה הסופי.

לסיכום המאמר הרינו מתחברים לראשית דברינו, כי כל העולם הזה הוא גשר צר מאד, ע"מ לתת שכר לצדיק אשר יעמוד כנגד יצר הרע ויקיים את דברי התורה כהווייתן. שלולא יצה"ר לא היה שייך מתן לאדם שכר כלל. לכן מחובתנו לעמוד תמיד בפרץ, ולשאוף תדיר לקדש את גופנו מטומאותינו, במכלול אמצעים שונים ומשולבים, אך לעולם לא נוכל להוציא מכלל חובתנו טבילה במקווה טהרה.

 

בהעלותך את הנרות

אחי ורעי הקדושים,

פרשת בהעלותך פותחת בצווי בו הקדב"ה פוקד על משה רבינו ע"ה כיצד להורות לאהרן אחיו לבנות את המנורה בבית המקדש. במילים : "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". משה רבינו נתקשה במעשה המנורה. לא הבין כיצד למה ואיך.

אומר ר' שמעון כי שבעת הנרות במנורה בבית המקדש אמורים להזכיר לו לאדם כי לו בכדי נברא עם שבעה פתחים בפניו. שהם שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נחיריים בחוטמו ופה אחד, ובסך הכל שבע ! אם כן נותרנו עם השאלה מדוע דווקא הפתחים בפניו של האדם ? אלא ר' שמעון לוקח אותנו אחורה לבניו של אדם הראשון קין והבל. התורה מספרת לנו כי שניהם הביאו מנחה לבורא עולם. בעוד שאת מנחת הבל בורא העולם מקבל, ואילו דוחה את מנחתו של קיו באומרו : "אם תיטיב שאת". הווה אומר כיוון שהביא מנחה מהפחותה ביותר הלא הדבר כעין זלזול, ולכן נדחה. אך אם ובמידה שבמנחה הבאה שיביא יתקן דרכו, גם מנחתו תתקבל. מאידך מנחתו של הבל מתקבלת כבר בפעם הראשונה משום שהביא ממיטב שבמיטב ולא קימץ. מוסיף הקדב"ה לקין באמרו ואם לא תיטיב שאת : "…ולפתח חטאת רובץ". זאת אומרת במידה ולא ישפר דרכו להביא מהמיטב שלו מנחה לבורא, אז תחול עליו הקללה של לפתח חטאת רובץ. מהו הפתח הזו ומיהו הרובץ ? אלא שכאן מלמדנו ר' שמעון וקושר את הכל ביחד את הנאמר בפרשתנו זו עם הנאמר בפרשת בראשית. באמרו כי מדובר כאן על יצר הרע הרובץ בפתחיו של האדם. אורב לו לאדם בנקודות התורפה שלו הלא הם שבעת הפתחים אשר בפניו ואשר מועדים לחטוא. העיניים במראות אסורות כמו תועבה שנאמר : "ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". האזניים בשמיעת לשון הרע הנלמד ממעשה מרים שדיברה באחיה משה ועליה נאמר : "הלא תיכלם שבעת ימים" ואף לקתה בצרעת על כך. בנחירים אדם מיתכעס ועולה לו עשן הוא חרון האף המתבטא בכעסים ועל עבירה חמורה זו דרשו חכמים כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ולבסוף הפה של האדם שקול כנגד כל ששת הפתחים האחרים בעבירות שמסוגל לעשות שתמצית שורש כולם בכשרותו של האוכל שאוכל. כיוון שמקומות אלו מקדשים, והאדם הנשמר מלחטוא בהם יכול להיות צדיק, שם מחכה ממתין ואורב לו יצה"ר להחטיאו ולהפילו ועל מנת לינוק מהקדושה של המקומות הללו לחיצונים. שאם לא כן לא יוכל להחטיא את האדם ולהניאו מלעבוד את עבודת בוראו אשר לשמה בא לעולם כעבד העובד את רבו.  …יאירו שבעת הנרות, כשאדם נשמר בפתחיו אלו , הפתחים הללו יאירו את פניו  בקדושה וטהרה והכל יראו במאור פניו.

עניין ההארה של שבעת הפתחים בפניו של האדם מוסבר על פי הסוד כי מפתחים אלו יוצאים  אורות, בעיקר רוחניים, מקצתם גשמיים. אם תעצום עיניך חזק, תרגיש ותראה ניצוצות ניתזים לכל עבר. אלו הם אורות העיניים. אם תסתום את אוזניך באצבעך, תשמע הבל עמום של ים, אלו הם אורות האזן. כמו גם אם תסתום באצבעותיך את החוטם תחוש בשכלך את אורות החוטם. ומהפה בוודאי יוצאים אורות בקול , בדיבור ובהבל. אורות אלו הוענקו לאדם במתנה מהבורא ומקורם מהאין סוף הקדוש ברוך הוא. טהורים זכים וקדושים. ברגע שאדם חוטא בפתחים אלו ועובר על הלאווים שהוזכרו למעלה כמו לתור אחרי העיניים ולזנות וכן על זה הדרך, פירושו של דבר שבמקום לקחת את האורות שלו ולהניחם בקודש ובקדושה, לקחם ומחברם לטומאה וכוחות שליליים אשר התורה אוסרת ושוללת בכל מכל כל. לא נוכל להרחיב במאמר זה, אך זה מה שאומרים חכמינו זצ"ל : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. אתה אחראי למעשך. מעשיך יקריבוך מעשיך ירחיקוך. תלוי אך ורק ברצון שלך ובמעשיך.

הסבר נוסף אומר ר' שמעון ,כשאדם מחזיר בתשובה יהודי ומקרבו לאביו שבשמיים. יפה עשה, אך האמנם סיים את מלאכתו ? חלילה לו מעשות כן. אלא ללמדך, …אל מול פני המנורה יאירו, הווה אומר כשאתה מעלה יהודי אחר בדיבורך, אל תחשוב שסיימת מלאכתך, אלא דע לך כי חובה עליך לעקוב אחריו וללוותו  ולוודא כי כי אתה נותן לו את מלוא הידיעה והתמיכה גם אחרי, עד ממש שיתייצב בעבודת השם ויעלה על דרך המלך. שאם לא כן, מה שעשית לא היה בר קיימא.

ועוד מביא הצדיק המקובל ר' אברהם סבע בספרו צרור המור כי שבעת קני המנורה באו לרמז על שבעת ענני הכבוד של מעלה. ולכן נקט הכתוב אל מול פני המנורה של מעלה, יאירו שבעת הנרות של מטה. ביחסי גומלין בהמשך ובהסתמך לדברי הזהר כי בכוחו של כל אדם ואדם לחזק את ענני הכבוד של מעלה על פי ובהתאם לקדושה שמושך בפתחיו, או חס ושלום להחלישם בחטאיו. ועל זה אומר הכתוב : תנו עוז לאלוהים ותנו כבוד לתורה.

היו ברוכים

אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו הגויים

אחי ורעי,

עת לעשות לה' הפרו תורתיך, אשר חייבים אנו להתחזק באמונה בגלות הארוכה והמרה אשר בה אנו שורים בהסתר פנים קשה ומתמשך, ובתוכנו ערב רב.

בפרשת ראה ניתנת רשות הבחירה לכאורה לאדם לבחור בן טוב לרע, ברכה וקללה. ברכה תבוא כאשר האדם יציית לחוקי התורה, והקללה בר מינן אם יסור מציות לחוקי התורה : "…ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם". בהמשך הפרשה בספר דברים פרק י"ב פסוק ב'-ד' : "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אתם את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ונתצתם את מזבחותם, ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. לא תעשון כן לה' אלוהיכם" !!!

תורתנו הקדושה מדברת באורח ברור וקיצוני הלא מותיר כפל משמעות או מקום לפירוש או קולה עצמית. כל עבודה דתית הפולחת לצלם, לפסל או למסכה פסול משרשו ולא זו בלבד שנאסר על היהודי לסגוד לו, אלא אף מצווה בארץ ישראל להשמידו ולא להותירו על כנו. זאת ומשום כי לה' אלוהינו אין גוף ולא דמות הגוף.

בתשובה לשאלה האם מותר ליהודי להיכנס לכנסיה ולו על מנת להינות מהאמנות במקום, כמוה לבקש לבקר באושוויץ על מנת להינות מהאמנות הנאצית. לא ברור לי איך יכול יהודי מבוגר ונאור, להינות מהאמנות השורה בבתי הפולחן של הנוצרים, זאת ובמיוחד לאחר מאות שנים רבות של התנכלות אבותיהם לעמנו והקזת דם על חינם. טוב, אז חושבים שמחייכים לנו עתה כי עכשיו זה דור חדש ונאור, אך חכמינו קבעו כי הלכה היא כי עשו שונא ליעקב. עשו אלו הם בני אדום, אלו הם הנוצרים. ואם מחייכים לנו עכשיו כי הם אט אט מבינים כי הסוף שלהם קרב, ומדינת ישראל קמה ומשגשגת על אפם ועל חמתם. נבואת נביאינו מתגשמת אט אט רוקמת עור וגידים לעינינו המשתאות. לא ביב ולא טיבי, זהו רצון ה' יתברך בתוך תהליך שיבת הבנים לארצם. עוד מוסיפה התורה : "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" ! איך אפשר להסתכן בתמונות הבלתי צנועות המצוירים על קירותיהם של המנאפים הללו ? העיניים סרסור לעבירה. מה גם שגדולי חכמינו גדולים כקטנים ובכללם עשרת הרוגי מלכות מסרו נפשם על מנת שלא בשום אופן  להשתחוות לצלם. מה גם אף לגויים אסור להשתחוות לצלם. גם הגויים אסורים בעבודה זרה ! שמצווה זו בכלל שבע מצוות בני נוח. ואם ידרשו ראיה נוספת ומוחצת הלא הדיבר השני בעשרת הדברות : "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". אז על איזה אומנות מדברים הנאורים שבינינו ? לך תתבונן בהיטלר, ותיהנה !!! כפי שמדברי חכמים מצווה להתבונן בפניו של צדיק, כך גם ובמקביל חל איסור להתבונן בפני רשע !!! ומדוע ? כי אם תתבונן בו תדבק ממנו !!!

אחי ורעי, תורתנו הקדושה לא מותירה מקום לפירוש אישי ועצמי לאדם עד כמה שיהיה נאור. שבעים פנים לתורה לא כשיש סתירה בין הפנים. לחכמי ישראל והראשונים לא הייתה כל סתירה בדבריהם. הסתירה בהבנת הדברים הייתה מצד השומעים, ואם לכאורה יש רמז למחלוקת הרי שדברי החכמים נאמרו בבחינות שונות. כמו לדוגמה אחד אוחז בחלק של פזל, חלק אחד מתוך אלף חלקים. חברו אוחז חלק אחר באותו הפזל. זה אומר הפזל הזה נורה, וזה אומר החלק שלי בפאזל רגל של שלחן. לכאורה סתירה מהותית, אך המתבונן מהצד רואה את כל התמונה כולה ואומר שניכם צודקים כי בפזל הזה יש גם נורה וגם רגל של שלחן ואינם אלא חלקים קטנים במכלול גדול..!

אחת הבעיות המהותיות בדורנו היא ההבנה כי דת הנה דבר רוחני. ולצערנו היום נתפשת המילה רוחני כמושג חיובי ועילאי ואנשים לא עושים אבחנה לתוכן המסר של אותה רוחניות. יכול להיות מתמימות ומחוסר ידיעה, אך עדיין לתופעה השלכות קשות. אך אין בעצם כל אבחנה כי הרוחניות מקורה ברוח. כפי שיש רוח טובה קיימות למכביר רוחות רעות אשר לא כאן המקום לפרטן. קיימת רוח דקדושה וקיימת רוח דטמאה, וכן על זה הדרך. מובאת בזוהר הקדוש השאלה על שום מה בא כזה קלקול לעולם מאלישע בן אבויה שהיה צדיק ואחד מארבע שנכנסו לפרדס, ואף הוא עצמו נשתבש בסברו לשתי ראשויות  ? ומשיב ר' שמעון, כשבערב שלום זכר, בלילה לפני הברית מילה שלו, הזמין אביו של אלישע את חכמי הדור ללימוד תורה וסעודת מצווה. וכשעסקו בתורה ראה להבת אש אופפת את החברותא. שאלם לפשר הדבר, והשיבהו כי זו אש התורה. אם כזה כוח יש לאש התורה אמר, רוצה ומבקש הוא כי כזה כוח יהיה לבנו הנולד. אשר על כן אלישע בן אבויה נשתבש, טעה וטעה רבים אחריו, יען כי נעשה שימוש אישי בכוחה של התורה הקדושה ולא לשם שמיים. אף נודה על ידי כל חכמי ישראל, לאחר שטען לשתי ראשויות, בעוד דתנו מצדדת ברשות אחת שנאמר : ה' אחד ושמו אחד.

בניגוד לנאצים אשר לא אפשרו המשך חיים לאומה היהודית, היוונים או הנצרות במסעי הצלב אפשרו ליהודים המרת אמונתם ודתם ולחיות. ובכל זאת עם ישראל לדורותיו לא הסכים ורבבות רבות נעקדו ונשרפו באכזריות על ידי הכנסיה הנוצרית. רואים אנו נכוחה כי הכל עומד על האמונה היא הרוח היהודית הטהורה אשר לא הותירה התורה הקדושה כל מקום זליגה של טמאת המחשבה.

אז מה מציעים הנאורים שבינינו, לשתות את המרק של החזיר,  אך לא לאכלו. בוודאי שזו נבלה וזו טרפה, ואל יתפלא האדם מהתוצאות של ביקורים בכאלו מקומות, כיוון שנפילה רוחנית ממתינה בפינה כתוצאה מביקור תמים.לך נכנסתי בדיון קצרצר זה בדברי סוד כיוון שנתבקשתי להמציא ראיות מהמקרא. וכי אפשר להפריד בין התורה לחכמים ? וכי אפשר להפריד בןין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ? אם כן היכן מקום הקראים ?  זה מה שקורה שהולכים אחרי שרירות הלב ולא אחרי השכל : "..וילכו אחרי שרירות לבם" ותורתנו הקדושה מזהירה מראש ובחומרה רבה על כך.  …אז מי שלא רב שלא יתבטא, ומי שרב שלא יהיה פנאטי, אלו דברי סרק לא רציניים. כיוון שגלשתי מכמות המילים שהקצבתי אסיים כאן ואומר שמי שלא מעוניין להשתכנע, הרשות נתונה. אך את האמת שמתי על השלחן ואיש הישר בעיניו יעשה.

היו ברוכים

פרשת שמות : "תעבדון את האלוהים"

אחי ורעי,

נשאלת השאלה מדוע אנו סופרים 49 ימי העומר דווקא, ויום ה 50 חל בו חג השבועות ? מה טמון במספרים הללו באופן מיוחד ומה הם באים ללמדנו ?על פי תורת הסוד המדרגה החמישים מסמלת את השלמות האלוהית. ובשפת הקבלה נקראת מדרגה זו נון שערי בינה, לפי שהאות נון באלפא ביתא העברי שקולה בגימטריא למספר 50. רמז נוסף ככותרת הכתבה במילה תעבדון. הקדב"ה צווה את בני ישראל בחג השבועות הוא יום החמישים לעבדו. אם כן מה באה האות נון בסייפא של המילה תעבדון ללמדנו  ? אלא שגם כאן ניתן לראות רמז נוסף לנאמר.  המשורר דוד המלך עליו השלום כותב בספר בתהלים את הפסוק :"ותחסרהו מעט מאלוהים." אם כן את מי החסיר ? ומה החסיר ? ומדוע החסיר ?

אלא שיש להסביר, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, בראו כנזר הבריאה. נזר מלשון כתר, כמו כותרת לבריאה, תכשיט ! ללמדך שהיה אדם הראשון מושלם בכל הבריאה וכל הבריאה מושלמת בו. אם כן מתבקשת השאלה מדוע הקדוש ברוך הוא החסירו מעט מאלוהים ? כלשון הכתוב :  " ותחסרהו מעט מאלוהים " ?

המדרגה החמישים אחי ורעי מוקצת בלעדית אך ורק לבורא. מה גם שהאדם הראשון היה שותף למדרגה זו והיה מושלם עד שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע. מסופר במדרש שהמלאכים היו שוגים בו. היו יורדים לעולם העשייה היו מביטים ורואים את האדה"ר בסברם כי הוא האלוהים. עולים למרום ורואים את הקדב"ה. לא הבחינו ולא הבדילו מי זה מי. עד שחטא אדה"ר, אכל מעץ הדעת ונתמעטה הדמות. בתוך כך ירד מ 50 שערי בינה היא הנון ל 49 שערים. 49 שערים של קדושה. הלכה למעשה מובא בתורה אמרת הקדב"ה :"כי לא יראני האדם וחי". אדם החי בעולם הזה לא יכול לראות את הקדב"ה. אך בעולם הבא כן יכול גם יכול. זאת יען כי האדם מורכב מגוף חומרי ונשמה אלוהית. הנשמה כיוון שהיא חלק אלוהה ממעל, יכולה להביט באביה ולשרוד, כיוון שהיא חלק מהקדב"ה, שנאמר : ויפח באפיו נשמת חיים. אך גוף האדם, כיוון שהוא עפר מן האדמה, חומר עבה וגס, לא יכול להביט במה שלמעלה ממנו כיוון שאין לו חלק בזה מחמת פחיתותו. לכן לא יראני האדם וחי. אך אומר רבי שמעון כי ברגע שהאדם נפטר, גם הגוף וגם הנשמה לרגע קט שניהם רואים את הקדב"ה, ואז הנשמה נפרדת מהגוף ועולה, ואילו הגוף שב אל העפר ממנו נחצב.

אך משחטא אדה"ר ועבר על הציווי האלוהי ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, ואכל, מדי לא זו בלבד שאיבד  האדם בבת אחת את מ"ט מדרגות שערי קדושה, אלא צנח לשאול תחתית למצולות ים של מ"ט שערי טומאה, מדרגה אחת לפני שער הטומאה ה 50 אשר משם בר מינן אין יציאה כלל לעד ולעולמי עולמים. כפי שיש נון שערי קדושה כנגדם הקדוש ברוך הוא ברא נון שערי טומאה. זה כנגד זה ברא האלוהים, ובידי כל אדם ואדם לבחור את הדרך אשר ירצה ללכת בה. חכמינו ז"ל אומרים : בדרך שאדם הולך, מוליכים אותו. הבא להיטמא פותחים לו, ואילו הבא להיטהר מסייעין בידו ! אם כן מדוע להיטמא נקט הכתוב בלשון פתיחה ואילו הבא להיטהר נקט הכתוב בלשון סיוע ? אלא ללמדך כאשר האדם מחליט להיטמא, בקלי קלות נופל לתהום לשאול תחתית יען כי השער פתוח ורחב. אך הבא להיטהר, לא יאפשרו לו להיטהר בקלות, כי להתנקות מהכתמים צריכים שטיפה כיבוס וסחיטה, לצרפו וללבנו כצרוף הכסף והזהב. למען זככו וטהרו מעוונותיו ולבחון אותו אם אמיתי הוא. לכן אדם שחפץ להתקדש ולהתקרב לקדב"ה כל כך קשה לו. זהו המבחן אשר עליו לעבור לאחר שנים של עוונות חטאים ופשעים. אם אמיתי בלב ובמחשבה, יצליח כיוון שמן השמיים יסייעו בידו.  אך יאלץ להתאמץ במאוד מאוד. צעד אחר צעד במלחמת תופת נגד יצר הרע והשטן. לכן כל כך קל לחטוא מאשר לעלות בקדושה ולהיטהר. כיוון שלחוטא פותחים את השערים למען ירד מיד לשאול תחתית אשר ספק גדול אם יוכל אי פעם לצאת משם.

זהו בדיוק היה המצב הרוחני של אדם הראשון טרם אכלו מעץ הדעת טוב ורע. משחטא ואכל, משך עימו לתהום את כל הבריאה והאנושות אחריו לנפילה רוחנית לדורי דורות הבאים אחריו כיוון שכל האנושות הייתה כלולה ותלויה בו. זהו הרקע למצב שהיה עד יציאת מצרים וקבלת התורה בהר סיני.

קדשים תהיו כי קדוש אני

חכמים אומרים אין קדוש אלא ביין. לכאורה מותר לשתות יין ? אלא מאי, כיוון שהענבים עזים בפירות כך גם היין עז במשקאות. בדומה לבשר. לכאורה מותר לאכול בשר. אלא מאי ? כיוון שהתיקון באכילת הבשר גבוה מאד, לכן גם קשה יותר לתקנו, ולכן כדאי להמנע מלאכלו. גם אם אדם אכל בשר, לא כדאי שיאכל בשם מידי יום אלא פעם פעמיים בשבוע, וכשפעם אחת לפחות תהיה בשבת.

כך גם עם היין. מה גם שמותר לשתותו, הרי תורתנו הקדושה נתנה לעם ישראל את תורת הנזיר, אשר בתוך יתר הדברים גם מזיר עצמו מן היין. אך אין התורה ממליצה לאדם להיות נזיר, זאת ומשום שלא כל אדם יכול לעלות במעלות הנזיר. חכמינו אומרים : "קדש עצמך במותר". אפילו ומותר, אם תרצה לעלות במעלות הקדושה, קבל על עצמך קבלות והנהגות אישיות אשר ישמשו לך אבני דרך בעלייה הרוחנית בפרד"ס התורה.

בתוך כם אומר הפסוק : והתקדשתם והייתם קדושים" ! לפי שכל אדם ואדם חייב לעשות מעשה על מנת לקדש את עצמו. מאליו זה לא יקרה. אומר רשב"י ע"ה כיוון שיש אתערותא דלתתא מעוררר בכך אתערותא דלעילא. כיוון שאדם מתעורר ומעיר את עצמו מחמת השגרה וההרגלים האםורים, שואל שאלות דורש וחוקר, מהשמיים מתעוררים על מנת להעלות אותו בהשגות הרוחניות הקדושות.

מה היינו עושים אילולי אברהם אבינו, יחיד בדורו, לפי שכולם, כולם בדורו היו עובדי כוכבים ומזלות, לא היה מתעורר לשאול להקשות ולתהות על מציאותו של הבורא ותכלית הבריאה ? ובוודאי הקדב"ה ובית דינו לא נותרו אדישים שנאמר וירא אליו ה'…

לענייננו אחי ורעי, לאחר שדברנו עד כאן על דרך הרמז כהקדמה כללית לסוגייא, ניגש לעצם השאלה. מדוע התורה הקדושה משמיטה את האות ואו מהמילה קדשים, ואילו מעלה את האות ואו במילה קדוש ? ככתוב : "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" ! אלא שמביא את הסוגייא האלשייך הקדוש, וראיתי בכתבי הזהור את העניין. אומר האלשיך הקדוש כי הקדב"ה מצווה את עם ישראל להתקדש. אל כמה שיתקדשו, לא יוכלו להגיע לשלימות קדושתו של הקדב"ה. אשר על כן, הקדושה המושלמת היא עם האות ואו ממש כפי שהמילה קדוש כוללת בתוכה את האות ואו ומחייבת שלימות, שלמעשה לא יכולה להיות אצל בני האדם. ךפי שכמה שישתדל האדם להתקדש, תמיד יהיה לוקה בחסר, ולכל התורה הקדושה השמיטה את האות ואו מהצווי.

בוודאי אחי ורעי, שלא יאמר האדםכיוון שכך, שאין לו סכוי להיות קדוש מושלם אז אל ינקוט במהלכים כל שהם, שבוודאי זו עצת יצר הרע. חכמינו אומרים ואין עליך המלאכה לגמור, אלא אומר ר' שמעון הקדב"ה רוצה את הרצון וההשתדלות שלנו לעלות במעלות התורה והקדושה. את היתר נעזוב לו, לפי שרחמנא ליבא בעי. אין הדבר יכול לפתור את ההליכה בדרך ובמעלות הקדושה, כיוון שכל אחד ואחד מאיתנו חייב לעשות מעשים יום ביומו ובכל רגע נתון בכיוון העליה. שנאמר : "והתקדשתם…"

היו ברוכים

כי תצא : מדוע יש לבער מהראש מחשבה רעה ?

"היא העולה על מוקדה"
הזוהר הקדוש מפרש את דברי הכתוב "היא העולה על מוקדה" – כי כאשר עולה על רעיונו של אדם מחשבה רעה, אזי "על המוקדה" עליו להשמידה מיד ולשרפה באש התורה והמצוות
דברי הזוהר צריכים ביאור מדוע ובאמת בצורה כל כך חדה צריך "לשרוף" מחשבה רעה אלא אומר ר' אלימלך מליז'נסק על הפסוק : "כי תהינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשנואה ..והיה ביום הנחילו את בניו … לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור" אומר שהמחשבה נמשלה לאישה כי כמו שהאישה מולידה בנים כך המחשבה מולידה מעשים . וכי תהינה לאיש שתי נשים היינו מחשבות האחת אהובה לכבוד ה' יתברך והאחת שנואה היינו תאווה וגשמיות אומר כעובדה והיה הבן הבכור לשנואה הינו כאשר אדם מערב טוב ורע לרע יש את היתרון כמאמר הגמרא "לולא ה' עוזרו אינו יכול לו" ומי שיוליד מעשה (הבן הבכור) ראשון זה השנואה והיה היום הנחילו את בניו -היינו כשעולה לשמיים לנחלה (נחל ה') לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור ולכן זאת תורת העולה כי כאשר עולה לאדם מחשבה רעה ישר כרי להעלות על מקדה על המזבח.
יהי רצון שתהיה מחשבותינו זכה וטהורה לכבוד בוראינו .איכ"ר