אחי ורעי,
בשונה לעולמנו זה בו אנו חיים מציאות של בחירה בין הפכים המסתכמים באופן עקרוני בטוב ורע, לפני מעשה ולאחר מעשה, עולם הבא הוא השתקפות ותוצאה של מעשינו בעולם הזה, ומשולל זכות בחירה כלל. כמו שנאמר : "והכינו את אשר יביאו" (שמות ט"ז), מה שזרענו בעולם הזה הוא אשר נקצור בעוה"ב. חכמינו אומרים בגמרא (מכות י) : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. והיה ומעשיו להיטמא, מטמאין אותו ופתחין לו, אך אם מעשיו לכיוון התקדשותו וטהרתו אזי מסייעים בידו. אם כן אחי ורעי, נותרנו עם השאלה הבסיסית מה למה ואיך מתקדשים או מטהרים ? במאמר פותח וקצר זה נדון בהתקדשותו של האדם בכלל ובמים בפרט הלא הוא מקווה הטהרה.
"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט). מסביר נכוחה ר' אליהו וידאש בספרו ראשית חכמה (חלק ב' עמ' תר"א), העולם הזה עוסק בהפכים. אם לא ננקוט בפעולה לצורך התקדשות הלא בהכרח הוא כי נהיה בחזקת טמאים, כיוון שהטומאה שורה לרוב ומטמאת אחרים. אם באכילה, אם בביאה, אם בנגיעה או אפילו סתם באוויר. כיוון שאומות העולם טמאים, בעצם פרישתנו מהם טמון השורש והכוח להתקדשותנו. עם ישראל יתקדש בהבדלו ובפרישותו מכל אומות העולם ! זוהי מהות המושג קדוש, הבדלות ופרישות כפי שחתן מקדש את כלתו, מבדילה ומייחדה מכל הנשים להיות לו ובשבילו בלעדית !. הדרך היחידה לפרוש מן הטומאה אומר ר' אליהו וידאש היא לנקוט בפעולת התקדשות. כפי שתורתנו הקדושה מורה לנו בפרשת שמיני, ראשית עלינו לפרוש מהמאכלים הטמאים, יען כי האוכל מאכלים טמאים עליו נאמר וניטמתם בם, ולאחר מכן מיד נאמר "והתקדשתם".
פותח ר' שמעון בזוהר הקדוש בפרשת וירא באמרו כי אברהם אבינו ע"ה חידש בעולם את חשיבות הטבילה. כל מה שאכל אברהם אבינו היה בטהרה. זו גם הסיבה שהוא בלבד אשר הגיש את המזון לשלשת המלאכים אשר ביקרו אותו באוהל. אברהם אבינו שמר בביתו טהרה וטמאה. אדם שהיה טמא לא יכול היה לקרב לביתו, אלא עד שאברהם היה מטבלו ומטהרו, או אפילו היה משהה אותו שבעה ימים מחוץ לתחום ביתו עד אשר יטהר. בספר דברים כ"ג מורה לנו התורה : "איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וגו' ", מהי תקנתו ? והיה לפנות ערב ירחץ במים וטהר. ארעה לו טומאה אחרת כמו זיוה , נידה, שתי טומאות גם יחד, לא תספיק לו טבילה אחת כיוון שטומאתו הייתה כפולה ומכופלת. אברהם ושרה היו מטבילים את כל מי שהיה מגיע לצל קורתם, אברהם לגברים ושרה לנשים. מקשה הזוהר ושואל, מה הטעם שאברהם אבינו העסיק עצמו בזה העיסוק של טיהור אנשי העולם ? ומשיב, לפי ומכיוון שהוא טהור ונקרא טהור, שנאמר : מי יתן טהור מטמא לא אחד, והוא אברהם שיצא מתרח אביו אשר היה טמא ועובד עבודה זרה. בא הזהר הקדוש ללמדנו, בהצביעו לנו כדגמא אבי אבי אומתנו הלא הוא לא אחר מאשר אברהם אבינו, אשר לולא פעל בפעולת התקדשות, ממילא ומן הסתם כאמור לעיל היה ממילא טמא, כיוו שהוריו היו טמאים. אך לא א"את אשר חרף כל הנתונים ההתחלתיים השליליים, בכל זאת פעל נחרצות להתקדש, ולא הסתפק בזאת, אלא היה מטהר את הרבים הבאים במחיצתו. מוסיף ר' שמעון ואומר כי מה שהיה מסוגל לטהר את דרגות הטומאה היא המים, וזו הסיבה שאברהם אבינו הציע למלאכים לרחוץ טרם האכילה באמרו : " יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם…" כך היה א"א מטהר את כל באי העולם מטומאתם במים, אף מצד העבודה זרה ומצד הטומאה.
מדוע דווקא מקווה ? על שאלה זו רמזנו כבר בפתיחת המאמר כי בניגוד לעלמנו זו אשר בו אנו שילוב של גוף ונשמה, העולם הבא הוא נטו נשמה. כיוון שהנשמה בעולם הזה מחוברת לגוף, נטמאת ממנו מעצם חיבורה עם הגוף. כאשר הנשמה מגיעה אחרי 120 לשורשה בעולם העליון לא תוכל לנחול את מקומה אלא אם טהורה היא. לכן באים מלאכים וטובלים את הנשמה למעלה בעולם העליון ולו ע"מ להכשירה להכנס לעוה"ב. אך אם לא טבלה למטה בעולם הגשמי עת אשר הייתה בתוך הגוף, לא תורשה לטבול למעלה וממילא לא תוכל להגיע אל מנוחתה ומשכנה הסופי.
לסיכום המאמר הרינו מתחברים לראשית דברינו, כי כל העולם הזה הוא גשר צר מאד, ע"מ לתת שכר לצדיק אשר יעמוד כנגד יצר הרע ויקיים את דברי התורה כהווייתן. שלולא יצה"ר לא היה שייך מתן לאדם שכר כלל. לכן מחובתנו לעמוד תמיד בפרץ, ולשאוף תדיר לקדש את גופנו מטומאותינו, במכלול אמצעים שונים ומשולבים, אך לעולם לא נוכל להוציא מכלל חובתנו טבילה במקווה טהרה.