חודש: מאי 2017

אחי ורעי,

הטענה לזכותו של העם היהודי לארץ ישראל כיוון שהיו פה לפני הערבים אינה בהכרח צודקת. יען כי ישבו בארץ עמים אחרים לפני בא אברהם אבינו לארץ כנען.

מובא במדרש כי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי דרש את הפסוק (תהילים קיא ו')  "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". בהקשר לכך נשאלת השאלה מדוע גילתה תורתנו הקדושה לעם ישראל את הבריאה שנבראה מידי יום ביומו מששת ימי בראשית ? מה התורה באה ללמדנו מכך ? או לחלופין איזו תועלת נוכל להפיק מפירוט זה שפירטה התורה ? אלא שרצה הקדוש ברוך הוא להגן עלינו מפני עובדי כוכבים ומזלות, אשר לא "ספרו" את עם ישראל והיו מבזים מקניטים ומאשימים אותם בטענה כי הישראלים בלאו הכי בזויים על אשר בזזו את ארץ כנען משבעת העמים ששכנו בה עוד לפניהם.

אשר על כן עם ישראל משיבם : ואתם הלא בזוזה היא בידכם אף אתם. הכיצד ? מובא בתורה הפסוק (בספר דברים פרק ב פסוק כג) : כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". זאת אומרת שכבר עוד  לפניהם עוד היתה אומה שנקראה כפתורים וגם הם בזזו את ארץ כנען ואשר נבזזה אף מידם.

מסקנה מהנאמר לעיל, כי טענתנו האמתית על אדמת ישראל היא כי העולם כולו שייך לקדב"ה. כשרצה נתנה להם, וכשרצה לקחה מהם ונתנה לנו. שנאמר "… לתת להם נחלת גויים", עד סוף כל הדורות.

היו ברוכים

אחי ורעי,
חג העצמאות שמח,
עצמאות אינה מובילה לאיש הישר בעיניו יעשה. המשמעות לעצמאות אין משמעותה כמו לאסיר משוחרר. המשמעות לעצמאות לדידנו הינה העצמאות והחופש שניתן לנו לעבוד את בוראנו לפי מצפוננו. דבר שנמנע ממנו באלפיים השנה האחרונות, עת אשר היינו רדופים על ידי אומות העולם בעריצות ובאכזריות.
הנה עיננו הרואות, בהביטנו צפונה ונגבה קדמה וימה, ובהשתאות רבה מידי יום ביומו את התחדשות והזדככות מולדתנו, כדברי הנביא ירמיהו בשיא זמן החרבן לפני כאלפיים שנה: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל..."
והנה חזון זה נחשף ומתגלה לנו יום ביומו. לא עניין פוליטי, או חריצות וכשרון של מנהיג זה או אחר, אלא אולי חרף כשלונות אנושיים רבים, אנו עדים להנהגה האלוקית בשוב השם שיבת ציון היינו כחולמים.
לא זו אף אומות העולם אחד אחד נופלים לרגלינו, עולים לירושלים ומשתאים למהות ומקור כחו של עם ישראל.
אומר רשב"י ע"ה על הפסוק עוד לפני כאלפיים שנה על כי שאנו אומרים בתפילת שחרית : "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" כי חידוש העולם נעשה על ידי עם ישראל. כאשר יושב היהודי ועוסק בפרד"ס התורה נולדים בשמים למעלה כוכבים. מאידך כאשר האדם עובר וחוטא לתורה מתים להם כוכבים.
אם כן מה עומד אחרי כל מה שנאמר עד עתה ?
הכל למען שמו באהבה – ע"פ הסוד אם נחצה את המילה כוכב לשניים באופן שכזה כו"כב, ונתרגם את האותיות למספרים (גימטריא) נקבל כנגד כו = 26, וכנגד האותיות כב = 22.
שתי האתיות הראשונות כ"ו מהמילה כוכב, עשרים ושש מספר כנגד שם י-הוה=266, שמו של הקדב"ה,
שתי האתיות האחרונות מהמילה כוכב הם אותיות כב = 222 במספר כנגד עשרים ושתיים אותיות באלף בית העברי.
על זה אמר הכתוב : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"
כל הבריאה תלויה ועומדת על עם ישראל שישב ויעסוק בתורה.
מכאן , צא ולמד !

"היא העולה על מוקדה"
הזוהר הקדוש מפרש את דברי הכתוב "היא העולה על מוקדה" – כי כאשר עולה על רעיונו של אדם מחשבה רעה, אזי "על המוקדה" עליו להשמידה מיד ולשרפה באש התורה והמצוות
דברי הזוהר צריכים ביאור מדוע ובאמת בצורה כל כך חדה צריך "לשרוף" מחשבה רעה אלא אומר ר' אלימלך מליז'נסק על הפסוק : "כי תהינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשנואה ..והיה ביום הנחילו את בניו … לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור" אומר שהמחשבה נמשלה לאישה כי כמו שהאישה מולידה בנים כך המחשבה מולידה מעשים . וכי תהינה לאיש שתי נשים היינו מחשבות האחת אהובה לכבוד ה' יתברך והאחת שנואה היינו תאווה וגשמיות אומר כעובדה והיה הבן הבכור לשנואה הינו כאשר אדם מערב טוב ורע לרע יש את היתרון כמאמר הגמרא "לולא ה' עוזרו אינו יכול לו" ומי שיוליד מעשה (הבן הבכור) ראשון זה השנואה והיה היום הנחילו את בניו -היינו כשעולה לשמיים לנחלה (נחל ה') לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור ולכן זאת תורת העולה כי כאשר עולה לאדם מחשבה רעה ישר כרי להעלות על מקדה על המזבח.
יהי רצון שתהיה מחשבותינו זכה וטהורה לכבוד בוראינו .איכ"ר

חשוב מאד לכל יהודי ויהודי ילד וילדה מעם ישראל להתחיל את היום ביד ורגל ימין, יטלו ידיהם כהלכה . זאת אך ורק  לפי שיטת האר"י הקדוש, אשר בכוחה לגרש את הרוח רעה השולטת באדם במשך שנתו. אשר על כן כל חכם לב אשר רוח אלוקים בקרבו יקשיב היטב לסרטון, וידאג שגם בני ביתו יעשו כן. ומבטיח אני באחריות שכל מי שינהג כך, ב"ה יתברך יעלה על דרך ההצלחה במעשי ידיו תוך שבועיים שלושה לפחות. אבל ידאג שתמיד ידיו יהיו נטולות גם לאחר השירותים.
בריכים תהיו.