חג האמונה
" וביומא דחדוותא דמלכא כלהן מתכנפי עימה ומשתכחן "
מובא בכתבי הזהר הקדוש, שבחג הסכות כולם מתקבצים עם השכינה הקדושה ושמחים עמה. מי היא השכינה הקדושה ? אין היא גוף אדם או אישה כל שהיא, אלא מוגדרת כקשר הרוחני בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כאשר בית המקדש היה קיים, היה חיבור תדיר בין עם ישראל לבוראו באמצעות השכינה הקדושה. היה עולה לרגל בחג, מביא ביכורים, או קרבנות בגין חטאו לכהן בבית המקדש ובהתאם למטרת עלייתו לרגל היה לו לרצון. כך שכולם היו שמחים: הקדב"ה, ישראל והשכינה. משנחרב הבית, ומאז ועד עתה אין לנו בית מקדש, מובא בספרים הקדושים כי יצאה השכינה לגלות כפי שיבואר בהמשך בעניין תיקון חצות.
בימי חג הסכות, כאשר עם ישראל יושב בסוכה, מנענע בארבעת המינים ועושה הקפות בבית הכנסת, ומעל לכל שרוי בשמחת החג הוא ומשפחתו, בוודאי שפעולות הללו מעלות ומחזקות את הקשר הרוחני בינו לבין הקדב"ה, ולפיכך כמוגדר למעלה, הפעולות האלו מחזקות את השכינה הקדושה ומשמחות אותה. זו היא משמעות של המאמר הפותח למעלה, שכאשר המלך שמח בשמחת החג, כולם מתקבצים סביב השכינה הקדושה ושמחים עמה. בדברים הללו קיים כאמור רמז לסיבת ותכלית החג ועבודתו.
חג הסכות ניתן לנו על מנת שנזכור ימי צאתנו מארץ מצרים, מגלות לגאולה. אשר על כן נאמר בסכות תשבו שבעת ימים. אם כן מתבקשת השאלה מדוע לא חוגגים אנו את החג בחודש ניסן בסמוך ולאחר חג הפסח על פי הגיון רצף המאורעות ההיסטורי ? אלא שבאופן בסיסי חג הסכות ניתן לנו על מנת שלא נשים מבטחנו במעשה ידינו ובמה שהשגנו בחומריות ובגשמיות, ולא בחומר ובלבנים, ולא בבתים שאנו גרים בהם ומרגישים בטוחים, כמו גם שלא בכל הישגנו הגשמיים אשר מחזקים את גאוותו של האדם במעשה ידיו. אלא מצווה הכתוב לאדם צא החוצה מדעות אלו ומהבונקר הרוחני שאתה מצדד בו ונשען עליו, צא החוצה אל הבלתי קבוע אל הסוכה, מבנה זמני וארעי. אדם הנמצא במדבר יוכל להרגיש את אפסיותו ואזלת ידו מול ולעמת כוחות הטבע האכזריים והחזקים. ואין לנו אלא לשים מבטחנו בהשם יתברך כי הוא המנחה ומוביל את עם ישראל בתכלית הבריאה ואת האדם הפרטי בתוך כך. מצוות החג היא להאמין, וכי אין לנו אלא אבינו שבשמים ושהכל ממנו יתברך. אדון כל המעשיות, אדון כל הבריות, עושה חדשות בעל נפלאות…
כדברי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום כי באחרית הימים, הדבר הקשה ביותר יהיה האמונה. כיוון שתהיה גלות החומר, רדיפה קיצונית חמורה של הגשמיות. האדם יימשך, יתמגנט ויאמין בחומר. בהקשר לכך אומרים חכמינו ז"ל כי תפילה ללא אמונה כמוה כגוף בלא נשמה. כל עבודת השם של האדם במידה ולא מלוות ומונחה על ידי אמונה, כמוה כגוף בלא נשמה. דוגמה לכך מובאת מרבי עקיבא אשר למד 24 שנה תורה. לאחר 12 שנה שלמד תורה ברצף, שב ולמד עוד 12 שנה נוספים אמונה ! לימוד האמונה אינו רק לימוד עיוני מה גם שהוא מלווה על ידיו. אלא שלימוד האמונה צרוף ומצורף בניסיונות. אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות. ניסיון אחד לא מספיק ? אלא שכל ניסיון היה רצוף בניסיון גבוה וקשה יותר מקודמו. מלווה בסתירות ובחוסר הגיון מצד שכלו של האדם, הכיצד הקדב"ה עושה לי כך ? לכאורה זה לא הוגן ולא סביר. תוך כדי הסתר פנים, פשוט מעל השכל ומעל הבנת האדם. עד שצלח אברהם אבינו את הניסיון העשירי של עקידת יצחק, אז ורק אז נאמר לו ע"י הקדב"ה : "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכי הקדב"ה לא ידע מראש שאברהם אבינו יעמוד בהצלחה בניסיון ? אלא שהקדב"ה בוודאי ידע, אלא שעל האדם לחוות ולצלוח את הנסיונות והיסורים ממש. למען ירכוש לעצמו זכויות לעליה למדרגה הבאה הגבוה יותר, עד שמכניע לחלוטין והורג את יצרו הרע ומבטלו ממנו, כמאמר הפסוק במשי טז : " ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים עמו". מיהו אויבו ? הוא יצה"ר.
אם כן עתה אנו גם מבינים טוב יותר, מדוע עלינו לקחת אתנחתא מן המירוץ היום יומי, ולשבת בסוכה שבעה ימים, לשבות ממלאכה, לשמוח ולהטות לבבנו באמונה כי הקדב"ה יסלח לנו על עוונותינו ונצא זכאים בדין ביום הושענה רבה עלינו לטובה אמן.