קדושת המחשבה

מורי ורבותי,

האדם נתבע על שלושה דברים, והם : על מעשיו, על דיבורו ועל מחשבתו. ובלשון חכמינו ז"ל :              " מחשבה דיבור ומעשה ". כל אדם ואדם במסכת חייו ובהשגחה פרטית  על פי המקרה אשר יקרה אותו.

נעבור במעבר חד לסדר השתלשלות העולמות מאין סוף הקדב"ה ועד לעולמנו זה, מובדלים ארבע העולמות התחתונים ביותר. לא שאין מעליהם עוד עולמות לאין מספר, אלא שאין כוח שכלו של האדם ליגע בהם ותו. מה גם שאין לנו רשות לחקור בהם, כפי שנאמר במסכת חגיגה : ובמופלא ממך אל תדרוש. אשר על כן מציין רבנו האר"י זצ"ל את ארבעת העולמות הללו והם עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, ועד למטה עולמנו זה הוא עולם העשייה. עולם העשייה מחולק אף הוא לעולם העשייה הרוחני, ומתחתיו בתחתית העולמות כולם נמצא עולם העשייה הגשמי אשר בו אנו חיים. עולמות הללו מצוינים בכתובים בראשי תיבות אבי"ע.

ארבע עולמות רוחניים הללו הנם כנגד מחשבה דיבור ומעשה של האדם. מהתחתון לעליון ובפשטם של דברים העשייה שאנו עושים הנה כנגד הרוחניות אשר בעולם העשייה. הדיבור אשר אנו מדברים נמצא כנגד הרוחניות אשר בעולם היצירה. מחשבתנו נמצאת בעולם הבריאה, ואילו מחשבותיו הקדושות של הצדיק נמצאות בעולמות הגבוהים של עולם האצילות. עולם האצילות נקרא על שם המאציל העליון הלא הוא האין סוף ברוך הוא.

כל זאת באתנו על מנת לומר ולהבין ולו במיעוט שכלנו, את אשר אנו פוגמים במעשינו ובלא כוונה ח"ו בעולמות העליונים. הלכה למעשה, כאשר אדם פוגם במעשיו, פוגם הוא בעולם התחתון ביותר הוא עולם העשייה. לא שמותר לנו לעשות דברים אשר אינם מותרים, אך הפגם הוא פה וכאן למטה, וניתן בנקל לתקנו על ידי תשובה. כשאדם פוגם בדיבורו, על פי המבואר למעלה, הלא הוא פוגם גבוה יותר בעולם היצירה. שם הפגם גבוה יותר מעולם העשייה ולכן גם חמור יותר. כך שגם על התשובה שאנו נעשה ב"ה על חטא הדיבור תהיה קשה יותר. כאשר אדם חושב מחשבות לא טובות, או לחלופין לא מותרות, פוגם הוא בעולם הבריאה. על זה הדרך, תהיה התשובה על המחשבה האסורה קשה יותר, כיוון שעולם הבריאה גבוה מעולם העשייה ומעולם היצירה. פגם הצדיק לא כפגם אחד העם. כיוון כשהצדיק פוגם במחשבתו, פוגם הוא גבוה מעל גבוה הישר בעולם האצילות. באצילות הקדושה המרבית, וכיוון שפגם כל כך גבוה תהיה הפגימה הקשה ביותר כמו גם התשובה.

מהו עניין הפגם ? מדוע מעשה הפוגם או החוטא חמורים כל כך ? יען כי בעצם הפגימה, הוא החטא מתיר האדם לקליפות שורש הרע להיכנס לאותו עולם אשר בו נמצא שורש ומקור הפעולה. יוצא אפוא, ובקיצור נמרץ, כאשר אדם פוגם במחשבתו בלבד, בוודאי שבעצם מעשה זה מתיר לקליפה להיכנס למקום שאסור לה הוא העולם הגבוה של עולם הבריאה, עולם שנשמות עם ישראל נחצבו ממנו, ובכך גם לינוק משם. במילים אחרות הכניס טומאה במקום של קדושה. ולסיום נשוב לראשית המאמר, למחשבה דיבור ומעשה עולמות רוחניים גבוהים, אשר כל חפצם של הקליפות זה אישור כניסה לאותם עולמות שנמנעו מהם בעטיו של חטאו של הנחש הקדמוני אשר המית שואה על האנושות בקנאו מאדם וחווה. לכן הקליפות מבקשים לעלות על טרמפ כשמחטיאות את האדם, ולו על מנת להיכנס בסיועו האדיב של החוטא.

גבוה מעל גבוה, מובן עתה כמה הקדב"ה מקפיד עם הצדיקים, שבמחשבה או הרהור עבירה, הקטן שבקטנים כמה נזק נגרם בעליונים. והלא על ישראל נאמר, "…ועמך כולם צדיקים " ?

 

 

אחדות

אחי ורעי,

מיליון נושאים בוערים לדבר עליהם, ולחזק את השורות. אך נושא אחד בוער בליבי וכנראה שדורנו מוכה בו ואין מוחה. לא הייתי רוצה להיות נביא הזעם, ולא מטיף הדור. מי אני שאעשה זאת ? אך כמובא במשנה במקום שאין איש היה איש ! ולו יהיו דברי אלי בחזקת דברי פתיחה למסכת קו מחשבה ויישור הדרך אשר יבור לו האדם בהם.

נושא האחדות חשוב ונעלה מאד במדרגתו בפני ה' יתברך. רואים אנו מדברי הזוהר הקדוש על אנשי בבל. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל ונעשה לנו שם..". מה רצו אנשי בבל בעצם בניית המגדל ? להלחם בקדב"ה בעצמו ! סלקא דעתך, וכי עלה במחשבתך שיוכלו להלחם בקדב"ה בורא שמים וארץ ? אלא שהדברים אינם פשוטים בכלל אחי ורעי. לפי שאנשי בבל היו חכמים מאד, וידעו שמות קודש אשר היו פועלים את הטבע. עלתה גאוותם, וסברו שעל ידי שימוש בשמות הללו יוכלו לשלוט גם באלוקים בר מינן. זהו שאומר הפסוק : "ונעשה לנו שם". בוודאי שדעת השכל אומרת כי הקדב"ה ימחם במכה אחת, ישלח מלאך ובמקום יכלם, כפי שעשה עם אנשי סדום ששלח את המלאך גבריאל אשר החריב אותה עד היסוד. אך לא, כיוון שהיו מאוחדים בשפה, מאוחדים בדיבור, כולם באותם שמות ובאותו ראש, וביחד שנאמר הבה נבנה, בואו כולנו, ואפילו הדבר היה להלחם בו יתברך, חלק להם כבוד וירד בעצמו לראות מה עשו אנשי המגדל, שנאמר "…וירד ה' לראות", ירד הוא בעצמו וחלק להם כבוד לכב' אחדותם ואפילו ונועצו כנגדו ממש.

בוודאי שיש דוגמאות רבות להפליא, ומקוצר המאמר לא נעלה אותם כאן. אך נושא האחדות בוודאי מובא במקרא במעשה קורח ועדתו אשר חלקו על משה רבינו בקראם תיגר על עצם הנהגתו. בסוף האירוע כתוב בתורה וימותו קורח ועדתו ! בהמשך הדברים מובאים המילים : ובני קורח לא מתו. לכאורה סתירה בדברים ? אלא אחי ורעי מכאן אנו למדים, כי בא הכתוב ללמדנו כי תמיד יהיו אלו שזריעת מחלוקת בראש מעייניהם ותאוות נפשם. על כך אמרו חכמים במשנה, כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ומחלוקת שלא לשם שמיים אין סופה להתקיים. פירוש הדברים, כשאדם מעורב במחלוקת, מצבו לא משהוא. איך יוכל לבדוק אם להמשיך ולדבוק בדעותיו ולהלחם למענם או לחדול ? אלא יסתכל פנימה בעצמו, אם קיימת לו נגיעה אישית במחלוקת מיד יחדל. אך אם המחלוקת שנקלע אליה היא לכבוד ה' יתברך, יבדוק עם חכמים גדולים ממנו ויועץ כיצד לנהוג ובאורח ענייני.

המילה "מחלוקת" מורכב מאותיות חלק-מת. אם הפרשת עצמך מהאחדות, סופך מוות רוחני, כיוון שגחלי המחלוקת הם מידות רעות : כעס, שנאה, גאווה ועוד. ראו מה קיבלה הלבנה שבאה לפני ה' יתברך כאשר בקשה מלכות צודקת ומושלמת בטענתה כי אי אפשר ששני מלכים ישלטו בכתר אחד , גם השמש וגם היא ? השיב לה הקדב"ה, לכי ומעטי עצמך. כאן מוסר השכל גדול בשבילנו, ראשית מעט עצמך, אולי אתה חולק על מי שגדול ממך בתורה וידיעה, אולי מה שהוא יודע אינך יודע ?

נכון ! תטען שכל הגמרא מושתת על מחלוקות בין חכמים ? כאן אחדש לך בני שני חידושים :              א. בעוד שאנו מנסים לגלות ולחשוף את הסוד, אבותינו הראשונים והתנאים עמלו לכסותו ולהצפינו. היה רבי שמעון בר יוחאי דורש באדרא רבה, בא בנו ר' אלעזר לכתוב את דברי אביו. פנה אליו ר' שמעון ואמר לו פנה מקומך בני לר' אבא. לפי שהוא יודע כיצד לכתוב את הדברים ולהטמיע את הסודות בכתיבה באופן שלא יורגש על ידי הקורא. מכך רואים אנו כי איננו יכולים להבין באמת את דברי התנאים לא במשנה ולא בגמרא.                                                                                                          ב. מאידך אין מחלוקת כלל בין החכמים במשנה. איך יתכן ? הלא מובא בפירוש בדברי הגמרא מחלוקת ! לדוגמא, נחלקו ר' יהושע ורבי אליעזר מתי נברא העולם. חד אמר בא' בתשרי וחד אמר בא' בניסן. ובכל זאת אין מחלוקת כלל. הכיצד ? איך יכול להיות ?

לכן המסקנה, אל תכנס בכלל במחלוקת גדולים ממך. צמצם עצמך בענווה ויראת שמים, אולי ילדיך ילמדו ממך להתבטל בפני מי שגדול מהם, ורכז כוחות נפש ושכל ללמוד פנימיות הדברים לפני שאתה מתבטא כלל. אז, אולי תזכה ליראת שמיים וגם אתה ב"ה תתחיל להחכים בתורה.

היו ברוכים

 

יסורים ממרקים

אחי ורעי, ייסורים ממרקים.

גדולי ישראל המוזכרים בתנ"ך לרבות נביאיו, רובם ככולם היו רדופים ומיוסרים. לא כפי שהדעת מניחה כי נבחרי העם קרובים יותר לצלחת השלטון ונהנים ממנעמיו, אלא נהפוך הדבר. ר' מאיר בעל הנס זה שהיום מאות אלפי עולים לציונו בתפילה ביום פטירתו, היה גלגול של דוד המלך אשר כל חייו היה רדוף ואף חיבר את ספר תהלים מתוך ייסורים. חי בדוחק ועוני גדול מאד, שיכל שני בניו ביום אחד, היה מנודה על ידי כל חכמי ישראל ואף אשתו גירשה אותו. כמו כן רבי שמעון בר יוחאי אשר היה ניצוץ של משה רבינו אשר אף הוא היה רדוף על ידי פרעה ועבר גלות ארוכה ומרה, וכל ימיו חי בדוחק רב. בעוד שלדוד המלך לא הייתה הברירה להפסיק להיות רדוף, למשה רבינו הייתה הברירה להימלט מרוע הגזרה, לו היה חובר לפרעה בצעירותו, אך הכתוב אומר במפורש : "…ויגדל משה ויצא אל אחיו". משה רבינו העדיף לשחק אותה ראש גדול ועמד מול האתגר של גאולת עם ישראל מידי נוגשיו בצאתו אל העם, בצאתו אל ההתמודדות המרה והבלתי נסבלת יום יום.

מובא בספר  ישעיהו הפסוק : ה' חפץ דכאו… נשאלת השאלה וכי יש לקדוש ברוך רצון או שמחה בדיכוי בניו ? אלא פשוט הדבר, כשלאדם פיתו בסלו לא מרגיש כל צורך לחפש את דרכיו. הכל הולך לו כשורה, ואשר על כן לא שייך כל בחינה עצמית. כמובא בשירת האזינו בספר דברים ל"ב : "וישמן ישורון ויבעט, שמנת עביט כסית ותשכח אל מחוללך".דבר גורם לדבר עד שבסופו של תהליך האדם בועט ושוכח את סיבת ביאתו והימצאותו בעולם. אך אם תיקח את פיתו מסלו, וכל אשר ירצה לעשות ישתבש לו, לבטח כל אדם בעל הגיון בריא ומודעות עצמית יעמוד על צרוף המקרים ויבין שמי שהוא מעולל לו זאת ומנסה לאותת לו על סיבה כל שהיא בדרכיו הגורמת לתוצאות השליליות הללו במסכת חייו.

במעשה המנורה במשכן, מצווה משה רבינו על ידי הקדב"ה לקחת שמן זית זך כתית למאור. מתי הזית מאיר ? רק לאחר שכותשים אותו היטב היטב דק דק אז נהפך לשמן ומסוגל להאיר. עד אז הזית לא יוכל לתת אורו. כדוגמת השטיח הפרסי האיכותי והיוקרתי הנמכר במאות אלפי דולרים. על מנת להשביחו שולחים אותו לעיר מכה, שם עולים עליו כשני מיליון איש ביום, ובעוצם שחיקת הסיב במקום להתבלות ולהיזרק  אז מתגלה הסיב החזק והאיכותי המאפיין את איכותו של שטיח זה משאר השטיחים הרגילים, אשר לבטח לו היו במקומו היו מיד מתבלים ומושלכים לאשפה.

כשאדם מן המניין גדל ללא איסורים ומוגבלויות מתרגל לעובדה לא רק שהכול מותר , אלא גם לעובדה שהכול שלו  ובשבילו. פועל היוצא והישיר לכך היא עליית הגאווה העצמית : "לי יאורי ואני עשיתיני. אדם המתגאה ממילא מידת ההאזנה שלו לסביבה משתבשת, מקשיב אך רק לעצמו ובכך בונה לעצמו מידות  וערכים גרועים מאד ביחסי אנוש  ובדעה כי הוא הצודק וכי דרכו הנכונה ביותר. לעומתו אדם המלומד בייסורים, תמיד נמצא תחת בחינה אישית עצמית. הצדיק מיד בא על עונשו ובסמוך לחטאו. וזאת במכוון היות שהקדב"ה מאותת לו למען יתקן דרכו עוד באותו היום ויעשה תשובה עוד בטרם ילך לישון. על מנת לאפשר לו  לישון  נקי מעוונות. לרשע לעומתו, הקדב"ה לא ימהר לגמול כרשעתו . זאת מפני  שלא לנקותו מעוונותיו. כדברי המשורר בתהילים י"א : "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". זאת אומרת הצדיק כל העת תחת בחינה והקפדה. כיוון שהייסורים והבחינות מעלים את האדם במעלות ההשגה והרוחניות ומרקבים אותו לייחוד עם בוראו. גם אם  ולעתים נכשל , אך  בסה"כ יהיה תמיד בעליה הדרגתית. אך לרשע שנאה נפשו, אין הקדב"ה ממהר לגמול לו כרשעתו, כי השם חפץ להרחיקו ממנו, ואם ישלח לו ייסורים אשר יתקנו אותו יקרב אותו אליו, ולכך  אין לו חפץ.

אשר על כן ובהקשר לכך היה ר' שמעון בר יוחאי ע"ה אומר, אדם אשר עובר שלושה ימים ללא  ייסורים יפשפש במעשיו, שמא גדש את השיאה ואין ה' יתברך חפץ בו חלילה. מיד יראה כיצד  לשוב בתשובה לפניו יתברך.

לכן היה ר' אלעזר בנו של ר' שמעון היה בכל לילה ולילה כשבני ביתו היו עמוק בשנתם, מזמין את הייסורים, באומרו בואו רעי בואו אחי… והיה תוך דקה שתיים מתמלא כל עורו בשחין ופצעים מוגלתיים. לאחר של כחצי שעה של מכאובים קשים מאד היה שולחם, ונהפך עור בשרו חדש כמו עור של תינוק בן יומו. מכך למדים אנו כי כשאדם מקדים על עצמו ייסורים, בית דין של מעלה רואים שהוא מטפל בעצמו ולכן מניחים לו שיתמודד בעצמו עם עצמו. אך משרואים כי אין האדם משית ליבו למעלליו כמו במרבית המקרים, והולך מדחי אל דחי כאילו אין דין ואין דיין בעולם ב"מ, מיד בית דין שולח לו ייסורים על לצרפו ולבררו. אין משום דברים הללו לייעץ לאדם כלשהוא להזמין על עצמו ייסורים היות ואין לנו לא את הכח הנפשי לעמוד בהם כמו שהיה לחכמינו ולאבותינו כמו שאין לנו את הבריאות לכך. רק מספיק שאדם יהרהר במעשיו ויעשה חרטה וקבלה לעתיד וישתדל מאד, ב"ה תתקבל תשובתנו ברצון, אמן ואמן.