בס"ד ט"ז תשרי, תש"פ
15 אוקטובר, 2019
ארבעת המינים – גאומטריית המרחב
במה כבר אפשר להלל את המלך ?
ישנים פיוטים ופרקים מסוימים בוידוי הכתובים בראשי פסוקים באותיות האלפא ביתא ובסדר עולה. מתבקשת השאלה המעניינת מדוע סידרו חכמינו את הדבר באופן זה?
על כך משיב הצדיק ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש במשל : כאשר נתבקש אדם מסויים לשורר שיר הלל וכבוד למלך גדול ועוצמתי, לא מצא דיו מילים מספיק עוצמתיות כעוצמת אימת המלך וכבודו. סבר בליבו כי מה שלא יכתוב לא יוכל לתאר באופן מספק את כבוד מלכו ! מה עשה ? נטל ניר לבן וריק, וכתב עליו את כ"ב אותיות השפה העברית על פי סדרן, בהותירו את גוף גליון הניר ריק . זאת על מנת לאפשר למלך עצמו למלא ולכתוב את הראות בעיניו, כרצונו וכלבבו. ולסבר את האוזן כדוגמת שיק פתוח וחתום.
להבדיל ממלך בשר ודם, ובדומה לכך אנו באים באימת הדין לפני המלך בימי ר"ה ויוה"כ ומגישים לפניו יתברך את כ"ב אותיות התורה. יסדרם הוא כרצונו ובאופן הנכון והמדוייק ביותר. אנו נותנים לו את כל מילותינו והצירופים האפשריים לכבודו מחד, ולמען סליחת פשעינו מנגד.
יצירת המרחב
אנשי המדע בעולם קבעו כי כל ענייני העולם הזה נקבעים בנקודות, מלבד האל.
הווה אומר, מה שמרכיב את האפשרות יצירת עולמנו זו על לרבות הבריאה כולה ובאופן הבסיסי ביותר הם הם התכונות הגיאומטריות המובאות להלן, ולהלן פירוטן :
נקודה, קו, שטח מעוקב, ונקודה מרכזית. נקדים נאמר ונפרט כי עלינו לחדד את שלבי הכתיבה על הנייר ומשמעותם. ראשית כאשר הכותב מחבר את קצה עפרונו לנייר, יוצר הוא בכך נקודה אחת, המסמלת ראשית כל הדברים ואף כוללת אותן. בהמשיכו נקודה זו מעלה מטה ימין או שמאל יוצר הוא קו במרחב. לקו זה אין כל רוחב, אלא מורכב מרצף של נקודות אמנם צמודות, בלבד. לאחר הטיית הקו לכיוונים שונים והמשכן נוצרת גם יחידת שטח, הווה אומר אורך ורוחב במרחב. אך עדיין נטול גובה. אך במידה ונגשם ציורנו, נקנה לו גם נפח, ובכך יהיה מעוקב, ויהיו לו שלושה קצוות : אורך, רוחב וגובה.
כך בדיוק ובדומה ברא הבורא את עולמנו זה, ובו נכללים כל הנבראים, ממש כמו נקודה ובדומה לה האדם בתוכה. במרכז כל המתואר נמצאת נקודה,גם אם היא רעיונית או רוחנית, אליה מתאווים כל הברואים, אשר תמיד מתאווים לנקודה המרכזית זו ואשר מאגדת את כל שלושת הקצוות.
ארבעת המינים מאגדים כל הבריאה
ארבעת המינים אשר אנו מצווים לנוטלם, לנענעם ולברך עליהם מידי יום בעת תפילת ההלל בשבעת ימי הסוכות, מרמזים ומסכמים את המתואר למעלה ובתוך כך גם את מעשה בראשית.
האתרוג נקרא רגג תאוה לעיניים. אותה נקודה מרכזית, דומיננטית ממגנטת ומושכת את הכל לחבור אליה. הלולב מסמל ומזכיר לנו את הקו הישר שהקדב"ה נטה ומשך מאותה הנקודה שניקד באין, ובדרכו ליצירת המימד. שתי הערבות מסמלות את המרחב השטוח נטול הגובה. גם מילת ערבה מלשון שטח, כמוזכר לדוגמא בתורה המילים "ערבות מואב", המזכירים לנו ערבה ומדבר. אם כך הדבר מדוע עלינו לצרף לארבעת המינים שתי ערבות, ולא נסתפק באחת ? להזכירנו כי ליצירת השטח אנו זקוקים לשתי קצוות בקו. ולבסוף ההדס המכיל את עליו בשלשות ומסמל את המעוקב המורכב מאורך רוחב וגובה כאמור. לכן גם נקרא ההדס עבות, להורות לנו כי הוא עבה, ולא יתכן עבה ללא שלוש צלעות.
לפיכך נדרשים עם ישראל לאגוד בארבעת המינים גם שלושה הדסים. יוצא איפוא שארבעת המינים הללו כוללים ומייצגים את כל חלקי ומרכיבי הבריאה.
סוף דבר
מאי נפקא מינה ? משמעות הנאמר כי נענוע ארבעת המינים הללו בתפילת ההלל בשבעת ימי חג הסוכות, לארבע רוחות השמיים, מעלה ומטה ( 6 קצוות) מבטאת בכך את הכרתנו כמו גם הזדהותנו בשבח ובהודיה לבורא העולם האין סוף הקדב"ה, ומבטאים את הכרתנו כלפיו בעובדה כי הוא היה הווה ויהיה, הוא היוצר והמשגיח והמפקח והאחראי על כל הנעשה בעולמו. הוא המניע ומנועע עולמו, כשם שאנו מנענעים בלולב. לפיכך אנו גם מעלים בנענועים ומורידים את ארבעת המינים כי הקדב"ה הוא המרים אדם והוא אשר משפילו, כמו שהכל ממנו, הכל גם הנברא לכבודו, ולתת הודיה לשמו הגדול.
ובאמת אם כך ישים היהודי בלבבו, ימצא נחת ואושר בכל מעשי ידיו, ויתייחס ברצינות, בחשיבות ובאחריות רבה בקיום מצוות ארבעת המינים.