בהעלותך את הנרות

אחי ורעי הקדושים,

פרשת בהעלותך פותחת בצווי בו הקדב"ה פוקד על משה רבינו ע"ה כיצד להורות לאהרן אחיו לבנות את המנורה בבית המקדש. במילים : "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". משה רבינו נתקשה במעשה המנורה. לא הבין כיצד למה ואיך.

אומר ר' שמעון כי שבעת הנרות במנורה בבית המקדש אמורים להזכיר לו לאדם כי לו בכדי נברא עם שבעה פתחים בפניו. שהם שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נחיריים בחוטמו ופה אחד, ובסך הכל שבע ! אם כן נותרנו עם השאלה מדוע דווקא הפתחים בפניו של האדם ? אלא ר' שמעון לוקח אותנו אחורה לבניו של אדם הראשון קין והבל. התורה מספרת לנו כי שניהם הביאו מנחה לבורא עולם. בעוד שאת מנחת הבל בורא העולם מקבל, ואילו דוחה את מנחתו של קיו באומרו : "אם תיטיב שאת". הווה אומר כיוון שהביא מנחה מהפחותה ביותר הלא הדבר כעין זלזול, ולכן נדחה. אך אם ובמידה שבמנחה הבאה שיביא יתקן דרכו, גם מנחתו תתקבל. מאידך מנחתו של הבל מתקבלת כבר בפעם הראשונה משום שהביא ממיטב שבמיטב ולא קימץ. מוסיף הקדב"ה לקין באמרו ואם לא תיטיב שאת : "…ולפתח חטאת רובץ". זאת אומרת במידה ולא ישפר דרכו להביא מהמיטב שלו מנחה לבורא, אז תחול עליו הקללה של לפתח חטאת רובץ. מהו הפתח הזו ומיהו הרובץ ? אלא שכאן מלמדנו ר' שמעון וקושר את הכל ביחד את הנאמר בפרשתנו זו עם הנאמר בפרשת בראשית. באמרו כי מדובר כאן על יצר הרע הרובץ בפתחיו של האדם. אורב לו לאדם בנקודות התורפה שלו הלא הם שבעת הפתחים אשר בפניו ואשר מועדים לחטוא. העיניים במראות אסורות כמו תועבה שנאמר : "ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". האזניים בשמיעת לשון הרע הנלמד ממעשה מרים שדיברה באחיה משה ועליה נאמר : "הלא תיכלם שבעת ימים" ואף לקתה בצרעת על כך. בנחירים אדם מיתכעס ועולה לו עשן הוא חרון האף המתבטא בכעסים ועל עבירה חמורה זו דרשו חכמים כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ולבסוף הפה של האדם שקול כנגד כל ששת הפתחים האחרים בעבירות שמסוגל לעשות שתמצית שורש כולם בכשרותו של האוכל שאוכל. כיוון שמקומות אלו מקדשים, והאדם הנשמר מלחטוא בהם יכול להיות צדיק, שם מחכה ממתין ואורב לו יצה"ר להחטיאו ולהפילו ועל מנת לינוק מהקדושה של המקומות הללו לחיצונים. שאם לא כן לא יוכל להחטיא את האדם ולהניאו מלעבוד את עבודת בוראו אשר לשמה בא לעולם כעבד העובד את רבו.  …יאירו שבעת הנרות, כשאדם נשמר בפתחיו אלו , הפתחים הללו יאירו את פניו  בקדושה וטהרה והכל יראו במאור פניו.

עניין ההארה של שבעת הפתחים בפניו של האדם מוסבר על פי הסוד כי מפתחים אלו יוצאים  אורות, בעיקר רוחניים, מקצתם גשמיים. אם תעצום עיניך חזק, תרגיש ותראה ניצוצות ניתזים לכל עבר. אלו הם אורות העיניים. אם תסתום את אוזניך באצבעך, תשמע הבל עמום של ים, אלו הם אורות האזן. כמו גם אם תסתום באצבעותיך את החוטם תחוש בשכלך את אורות החוטם. ומהפה בוודאי יוצאים אורות בקול , בדיבור ובהבל. אורות אלו הוענקו לאדם במתנה מהבורא ומקורם מהאין סוף הקדוש ברוך הוא. טהורים זכים וקדושים. ברגע שאדם חוטא בפתחים אלו ועובר על הלאווים שהוזכרו למעלה כמו לתור אחרי העיניים ולזנות וכן על זה הדרך, פירושו של דבר שבמקום לקחת את האורות שלו ולהניחם בקודש ובקדושה, לקחם ומחברם לטומאה וכוחות שליליים אשר התורה אוסרת ושוללת בכל מכל כל. לא נוכל להרחיב במאמר זה, אך זה מה שאומרים חכמינו זצ"ל : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. אתה אחראי למעשך. מעשיך יקריבוך מעשיך ירחיקוך. תלוי אך ורק ברצון שלך ובמעשיך.

הסבר נוסף אומר ר' שמעון ,כשאדם מחזיר בתשובה יהודי ומקרבו לאביו שבשמיים. יפה עשה, אך האמנם סיים את מלאכתו ? חלילה לו מעשות כן. אלא ללמדך, …אל מול פני המנורה יאירו, הווה אומר כשאתה מעלה יהודי אחר בדיבורך, אל תחשוב שסיימת מלאכתך, אלא דע לך כי חובה עליך לעקוב אחריו וללוותו  ולוודא כי כי אתה נותן לו את מלוא הידיעה והתמיכה גם אחרי, עד ממש שיתייצב בעבודת השם ויעלה על דרך המלך. שאם לא כן, מה שעשית לא היה בר קיימא.

ועוד מביא הצדיק המקובל ר' אברהם סבע בספרו צרור המור כי שבעת קני המנורה באו לרמז על שבעת ענני הכבוד של מעלה. ולכן נקט הכתוב אל מול פני המנורה של מעלה, יאירו שבעת הנרות של מטה. ביחסי גומלין בהמשך ובהסתמך לדברי הזהר כי בכוחו של כל אדם ואדם לחזק את ענני הכבוד של מעלה על פי ובהתאם לקדושה שמושך בפתחיו, או חס ושלום להחלישם בחטאיו. ועל זה אומר הכתוב : תנו עוז לאלוהים ותנו כבוד לתורה.

היו ברוכים