אחי ורעי,
נשאלת השאלה מדוע אנו סופרים 49 ימי העומר דווקא, ויום ה 50 חל בו חג השבועות ? מה טמון במספרים הללו באופן מיוחד ומה הם באים ללמדנו ?על פי תורת הסוד המדרגה החמישים מסמלת את השלמות האלוהית. ובשפת הקבלה נקראת מדרגה זו נון שערי בינה, לפי שהאות נון באלפא ביתא העברי שקולה בגימטריא למספר 50. רמז נוסף ככותרת הכתבה במילה תעבדון. הקדב"ה צווה את בני ישראל בחג השבועות הוא יום החמישים לעבדו. אם כן מה באה האות נון בסייפא של המילה תעבדון ללמדנו ? אלא שגם כאן ניתן לראות רמז נוסף לנאמר. המשורר דוד המלך עליו השלום כותב בספר בתהלים את הפסוק :"ותחסרהו מעט מאלוהים." אם כן את מי החסיר ? ומה החסיר ? ומדוע החסיר ?
אלא שיש להסביר, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, בראו כנזר הבריאה. נזר מלשון כתר, כמו כותרת לבריאה, תכשיט ! ללמדך שהיה אדם הראשון מושלם בכל הבריאה וכל הבריאה מושלמת בו. אם כן מתבקשת השאלה מדוע הקדוש ברוך הוא החסירו מעט מאלוהים ? כלשון הכתוב : " ותחסרהו מעט מאלוהים " ?
המדרגה החמישים אחי ורעי מוקצת בלעדית אך ורק לבורא. מה גם שהאדם הראשון היה שותף למדרגה זו והיה מושלם עד שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע. מסופר במדרש שהמלאכים היו שוגים בו. היו יורדים לעולם העשייה היו מביטים ורואים את האדה"ר בסברם כי הוא האלוהים. עולים למרום ורואים את הקדב"ה. לא הבחינו ולא הבדילו מי זה מי. עד שחטא אדה"ר, אכל מעץ הדעת ונתמעטה הדמות. בתוך כך ירד מ 50 שערי בינה היא הנון ל 49 שערים. 49 שערים של קדושה. הלכה למעשה מובא בתורה אמרת הקדב"ה :"כי לא יראני האדם וחי". אדם החי בעולם הזה לא יכול לראות את הקדב"ה. אך בעולם הבא כן יכול גם יכול. זאת יען כי האדם מורכב מגוף חומרי ונשמה אלוהית. הנשמה כיוון שהיא חלק אלוהה ממעל, יכולה להביט באביה ולשרוד, כיוון שהיא חלק מהקדב"ה, שנאמר : ויפח באפיו נשמת חיים. אך גוף האדם, כיוון שהוא עפר מן האדמה, חומר עבה וגס, לא יכול להביט במה שלמעלה ממנו כיוון שאין לו חלק בזה מחמת פחיתותו. לכן לא יראני האדם וחי. אך אומר רבי שמעון כי ברגע שהאדם נפטר, גם הגוף וגם הנשמה לרגע קט שניהם רואים את הקדב"ה, ואז הנשמה נפרדת מהגוף ועולה, ואילו הגוף שב אל העפר ממנו נחצב.
אך משחטא אדה"ר ועבר על הציווי האלוהי ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, ואכל, מדי לא זו בלבד שאיבד האדם בבת אחת את מ"ט מדרגות שערי קדושה, אלא צנח לשאול תחתית למצולות ים של מ"ט שערי טומאה, מדרגה אחת לפני שער הטומאה ה 50 אשר משם בר מינן אין יציאה כלל לעד ולעולמי עולמים. כפי שיש נון שערי קדושה כנגדם הקדוש ברוך הוא ברא נון שערי טומאה. זה כנגד זה ברא האלוהים, ובידי כל אדם ואדם לבחור את הדרך אשר ירצה ללכת בה. חכמינו ז"ל אומרים : בדרך שאדם הולך, מוליכים אותו. הבא להיטמא פותחים לו, ואילו הבא להיטהר מסייעין בידו ! אם כן מדוע להיטמא נקט הכתוב בלשון פתיחה ואילו הבא להיטהר נקט הכתוב בלשון סיוע ? אלא ללמדך כאשר האדם מחליט להיטמא, בקלי קלות נופל לתהום לשאול תחתית יען כי השער פתוח ורחב. אך הבא להיטהר, לא יאפשרו לו להיטהר בקלות, כי להתנקות מהכתמים צריכים שטיפה כיבוס וסחיטה, לצרפו וללבנו כצרוף הכסף והזהב. למען זככו וטהרו מעוונותיו ולבחון אותו אם אמיתי הוא. לכן אדם שחפץ להתקדש ולהתקרב לקדב"ה כל כך קשה לו. זהו המבחן אשר עליו לעבור לאחר שנים של עוונות חטאים ופשעים. אם אמיתי בלב ובמחשבה, יצליח כיוון שמן השמיים יסייעו בידו. אך יאלץ להתאמץ במאוד מאוד. צעד אחר צעד במלחמת תופת נגד יצר הרע והשטן. לכן כל כך קל לחטוא מאשר לעלות בקדושה ולהיטהר. כיוון שלחוטא פותחים את השערים למען ירד מיד לשאול תחתית אשר ספק גדול אם יוכל אי פעם לצאת משם.
זהו בדיוק היה המצב הרוחני של אדם הראשון טרם אכלו מעץ הדעת טוב ורע. משחטא ואכל, משך עימו לתהום את כל הבריאה והאנושות אחריו לנפילה רוחנית לדורי דורות הבאים אחריו כיוון שכל האנושות הייתה כלולה ותלויה בו. זהו הרקע למצב שהיה עד יציאת מצרים וקבלת התורה בהר סיני.