פטירת ר' מאיר ורשב"י

אחי ורעי
שבת שלום
בשבוע זה חל יום הפטירה של שני עמודי עולם מעם ישראל לדורותיו.
הלא הם ר' מאיר בעל הנס ומורנו ורבנו ר' שמעון בר יוחאי זכותם תגן על כל עם ישראל אמן.
כידוע רבי מאיר היה ראש לראשונים במשנה, ורבי שמעון היה ראש בקבלה.
מאז נחרב בית מקדשינו הקדב"ה גלה ממנו, ויאמר : "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם".
הקדב"ה בעצמו גלה מכיסאו ובמקביל לגלותה של השכינה הקדושה, זאת מאז אלפיים שנה מחרבן מעוז תפארתנו.
כמובא במגילת איכה :"… סכותה בענן לך מעבור תפילה". מחרון אפו על בניו אשר הגדישו את השיאה בשנאת החינם, הקדב"ה משך הארתו מבניו אהוביו עד אשר יראה איך יתנהגו בסוף הימים. בתוך כך נטה מסך, ענן בינו לבין עמו למען לא תעבור ולא תגיע תפילתם אליו. הסתר פנים טוטלי.
אם כן מה לעשות ? איך בכל זאת יעלה היהודי את תפילותיו לאביו שבשמיים ?

על מנת שנוכל לעמוד על הערך הרוחני אשר הביאו לנו ר' מאיר ורבי שמעון נקדים ונאמר שבתוך הגלות הזו מאז החורבן גם נסתתמו מעייני החכמה, ונותרה התורה ערומה ומופשטת ממלבושה. יען כי התורה כידוע מכילה ארבעה רבדים הנקראים פרד"ס התורה. משמעות הדבר  כי הרמז מלביש את הפשט, הדרש מלביש את הרמז והפשט, ואילו הסוד מלביש את הדרש הרמז והסוד. מובן מכך שעל מנת לראות את התמונה המלאה של הדברים חובה על כל יהודה להבין סוד, ומי שהבין רק פשט, לא הבין תורה גם אם למד את כל הש"ס ישר והפוך בעל פה. משנחרב הבית, ניסתלקו להם הרמז הדרש והסוד ונותר הפשט בלבד. בתוך כך אומר האר"י הקדוש כי לא זו בלבד כי כל הלומד פשט התורה בלבד, אינו יכול להבין תורה אלא אף מרחיק את הגאולה. כאן בדיוק המקום להדגיש ולהסביר את הדבר כי על מנת לחולל תהליך הפוך לחורבן, כשאנו עוסקים ברמז דרש וסוד אנו מקרבים ומחזקים את הארתו של הבורא בנו ובעולם מאותו הסתר הפנים שכל כך כואב לנו ובגינו עם ישראל והבריאה כולה כך סובלים, ומצפים לאורו של משיח מבשר הגאולה.

הגדולה של ר' מאיר והרשב"י נמדדת בכך שרבי מאיר נכנס בתוך הצופן של המשנה אשר נעמוד על כך בהמשך ובמאמר אחר, ואילו ר' שמעון  אשר היה ניצוץ נשמתו של משה רבינו עלה כל כך רוחנית לשורש עליון של התורה עד שנגלה אליו משה רבינו ואליהו הנביא וכולם קיבלו את פסיקותיו בבית דין של מעלה ללא כל מחלוקת בר מינן. בהמשך לכך אף הוריד חלק מהדברים למטה לתחתונים. כל מי שמתחבר לאור האמיתי של התורה מתביית על הסודות הגנוזים בה. בזמן החורבן היו התנאים, אשר כולם היו בקיאים בפרד"ס התורה ומחיי מתים במאמרם. אך כל מעיינם בדבריהם המובאים במשנה  הייתה להסתיר ולהצפין את מטמוני התורה, אשר כל כולה קודים וצופנים הכוללים את כל חכמת הבריאה ואשר נעמוד עליהם אט אט ובמאמרים ובהרצאות שונים בהמשך. למען לא יגיעו לידיים לא ראויות ואשר עשויים אנשי בלע לעשות בר מינן שימוש לא ראוי במטמונים הללו. ככתוב : "סוד ה' ליראיו". כשהיה ר' שמעון דורש, בא בנו ר' אלעזר לכתוב את דברי אביו . פנה אליו ר' שמעון ואמר , במיתותא בני היקר, פנה מקומך לרבי אבא שהוא יכתוב את דברי כיוון שהוא יודע כיצד להצפין את סוד הדברים בתוך כתיבתו. באופן שכזה שרק הצדיק יסוד עולם יוכל להבינם.

מה לעשות בדורנו החלוש, שרבים רבים מבני עמנו נתקעו אי שם  בפשט הדברים ובפלפולי ההלכה בסברם שזו פיסגתה של התורה . לא זו אף זו אף מגינים על הפשט בטענה כי הוא הוא עיקר התורה. הרי טענתם כטענת הקראים המקבלים אך ורק את התורה שבכתם ?! בוודאי שלא ולא, שתורה שבכתב היא הגוף ואילו התורה שבע"פ היא הנשמה. איך אפשר ומה שווה גוף ללא נשמה ?  התורה נמצאת ונגלית באמתותה רק כשעולים בהר כדברי הקדב"ה שפנה למשה באמרו : "עלה אלי ההרה", ללמדך שחייב כל אדם ואדם להתחבר בצדיק למען יעלה אותו בעמל ויזע במעלות התורה החובקת כל כל הפרד"ס. ומדוע כל כך חשוב הדבר ? יען כי זה מה שמצפה לך בעולם הבא. אם עלית בעולם הזה, יגעת והשתדלת באמת, תעלה גם בעולם הבא ותזכה להינות מנועם זיו השכינה. לא משנה לאן הגעתה, כי לא עליך המלאכה לגמור. העיקר שתשדל מאד, ורחמנא ליבא בעי. מאידך אם לקחת את העולם הזה למען שחוק וקלות ראש והדעת, במחשבה כי באת לעשות כיף חיים, אזי ממילא אל תצפה להרבה בעולם הבא.

לענייננו מנין למדים זאת ? ממש מרבי שמעון ורבי מאיר, אשר חייהם לא שגו בשושנים בלשון המעטה ורבו בייסורים וטורח רב. ובכל זאת, במיתתם האירו את עם ישראל ובכלים כפי שהבטיחו באמרם כי כל מי שבאמת ישתדל בתורה ויתמיד יזכה גם הוא לעלות בה ולהיות חלק באור האלוהי. לפי שלא ראינו כדבר הזה בהיסטוריה העולמית מאז נחרב ביהמ"ק כזו עליה לרגל של מאות אלפי איש אם לא למעלה ממיליון לאחר אלפיים שנות דור. בוודאי הדבר אומר דרשני.

יהי רצון שנזכה כלנו להנות מהארתם של הצדיקים הללו כדברי הנביא שמואל ע"ה: "לבלתי ידח ממנו נידח" ובא לציון גואל אמן ואמן

 

 

מעלת ראש החודש

אחי ורעי

מעלת ראש החודש מוזכר בתורה במקומות רבים ובנביאים : " והיה מדי חודש בחדשו ומידי שבת ושבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה'…" (ישעיהו ס"ו) . חשיבותו של הראש בגוף האדם ידועה וברורה.

כפי שראשו של האדם שוכן ברום הגוף וחשיבותו מעל יתר איברי הגוף, לפי שכל האיברים הולכים אחרי הראש. אדם יכול לוותר על איבר מסויים ולהמשיך לוותר, אבל אם יוותר על ראשו, ימות. במקביל לכך יש לנו את ראש השנה, חודש, שבוע ויום. מכאן חשיבותו של ראש השנה. אם הראש טוב ובריא כל הגוף יתפקד כהלכה, ממש כמו יום ראש השנה אם נתפלל ויגזרו עלינו ב"ה גזרות טובות ישועות ונחמות כך תהיה השנה הבאה עלינו בטובה לאחר ראש השנה שנה פוריה ומעלה. כל שס"ה 365 ימי השנה ילכו בעקבות אחרי ובהתאם ליום הראשון בשנה.

קידוש החודש נעשה על ידי קידוש הלבנה. לבנה מלשון נקבה. אשר על כן ראש חודש הוא למעשה היום של המלכות (הנקבה) ולכן יש לשמח אותה. ביתה של מלכות שמים, של השכינה הקדושה היא אשתו של האדם. כפי שאדם מצווה לשמח את השכינה הקדושה לפיכך עליו לשמח את אשתו ביום נשגב הוא ליל ראש החודש, בבגד חדש, בסעודת מלכים  (לא שהיא צריכה לטרוח ולהכין) ובוודאי גם לענג אותה.

כל העושה כן עושה חסד עם קונו. כיוון שהשכינה בגלות מאז חרבן בית המקדש, גם הקדב"ה גלה מכסאו. ומי שמשמח את השכינה בשנות גלותה, אומר הזוהר הקדוש, הקדב"ה רושם לפניו, ולעתיד לבוא כאשר תקום מהעפר, תיטיב עמו התודה והוקרה.

אומר ר' שמעון ע"ה, הפרשיות לאחר קריאת שמע פותחות בפסוק : "ואהבת את ה' אלוקיך…". לכאורה האות ואו של המילה ואהבת מיותרת ? מה באה ללמדנו ? אלא שכידוע האות ואו בראשית כל מילה בתורה באה ללמדנו לרבות משהוא נוסף, כעין רמז למשהוא. אשר על כן אומר ר' שמעון כי האות ואו של ואהבת באה ללמדנו לרבות את אשתו. כפי שהאדם מצווה לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבבו… כך גם מצווה לאהוב את אשתו !

היו ברוכים

 

קדשים תהיו כי קדוש אני

חכמים אומרים אין קדוש אלא ביין. לכאורה מותר לשתות יין ? אלא מאי, כיוון שהענבים עזים בפירות כך גם היין עז במשקאות. בדומה לבשר. לכאורה מותר לאכול בשר. אלא מאי ? כיוון שהתיקון באכילת הבשר גבוה מאד, לכן גם קשה יותר לתקנו, ולכן כדאי להמנע מלאכלו. גם אם אדם אכל בשר, לא כדאי שיאכל בשם מידי יום אלא פעם פעמיים בשבוע, וכשפעם אחת לפחות תהיה בשבת.

כך גם עם היין. מה גם שמותר לשתותו, הרי תורתנו הקדושה נתנה לעם ישראל את תורת הנזיר, אשר בתוך יתר הדברים גם מזיר עצמו מן היין. אך אין התורה ממליצה לאדם להיות נזיר, זאת ומשום שלא כל אדם יכול לעלות במעלות הנזיר. חכמינו אומרים : "קדש עצמך במותר". אפילו ומותר, אם תרצה לעלות במעלות הקדושה, קבל על עצמך קבלות והנהגות אישיות אשר ישמשו לך אבני דרך בעלייה הרוחנית בפרד"ס התורה.

בתוך כם אומר הפסוק : והתקדשתם והייתם קדושים" ! לפי שכל אדם ואדם חייב לעשות מעשה על מנת לקדש את עצמו. מאליו זה לא יקרה. אומר רשב"י ע"ה כיוון שיש אתערותא דלתתא מעוררר בכך אתערותא דלעילא. כיוון שאדם מתעורר ומעיר את עצמו מחמת השגרה וההרגלים האםורים, שואל שאלות דורש וחוקר, מהשמיים מתעוררים על מנת להעלות אותו בהשגות הרוחניות הקדושות.

מה היינו עושים אילולי אברהם אבינו, יחיד בדורו, לפי שכולם, כולם בדורו היו עובדי כוכבים ומזלות, לא היה מתעורר לשאול להקשות ולתהות על מציאותו של הבורא ותכלית הבריאה ? ובוודאי הקדב"ה ובית דינו לא נותרו אדישים שנאמר וירא אליו ה'…

לענייננו אחי ורעי, לאחר שדברנו עד כאן על דרך הרמז כהקדמה כללית לסוגייא, ניגש לעצם השאלה. מדוע התורה הקדושה משמיטה את האות ואו מהמילה קדשים, ואילו מעלה את האות ואו במילה קדוש ? ככתוב : "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" ! אלא שמביא את הסוגייא האלשייך הקדוש, וראיתי בכתבי הזהור את העניין. אומר האלשיך הקדוש כי הקדב"ה מצווה את עם ישראל להתקדש. אל כמה שיתקדשו, לא יוכלו להגיע לשלימות קדושתו של הקדב"ה. אשר על כן, הקדושה המושלמת היא עם האות ואו ממש כפי שהמילה קדוש כוללת בתוכה את האות ואו ומחייבת שלימות, שלמעשה לא יכולה להיות אצל בני האדם. ךפי שכמה שישתדל האדם להתקדש, תמיד יהיה לוקה בחסר, ולכל התורה הקדושה השמיטה את האות ואו מהצווי.

בוודאי אחי ורעי, שלא יאמר האדםכיוון שכך, שאין לו סכוי להיות קדוש מושלם אז אל ינקוט במהלכים כל שהם, שבוודאי זו עצת יצר הרע. חכמינו אומרים ואין עליך המלאכה לגמור, אלא אומר ר' שמעון הקדב"ה רוצה את הרצון וההשתדלות שלנו לעלות במעלות התורה והקדושה. את היתר נעזוב לו, לפי שרחמנא ליבא בעי. אין הדבר יכול לפתור את ההליכה בדרך ובמעלות הקדושה, כיוון שכל אחד ואחד מאיתנו חייב לעשות מעשים יום ביומו ובכל רגע נתון בכיוון העליה. שנאמר : "והתקדשתם…"

היו ברוכים

ארבעה נכנסו לפרדס

אחי ורעי, מהו השלום ?

פרד"ס התורה הינו מונח מקוצר לראשי תיבות המילים  : פשט רמז דרש וסוד. לפי שתורתנו הקדושה בעלת ארבעה רובדים המוזכרים, כאשר הרמז מאיר את הפשט, הדרש מאיר את הרמז והפשט ואילו הסוד מאיר את השולשה אשר מתחתיו. כיוון שאין התורה יכולה להיות מובנת על פי הפשט, וממילא אי אפשר לקיימה כלשונה כפי שנוהגים הקראים, דבר שהוא בל יעבור כפי שגזרו כל חכמי ישראל. לפי שהתורה מורכבת מתורה שבכתב שהיא הפשט, ותורה שבעל פה שהיא תורת הסוד.

הגמרא בחגיגה (דף י"ד עמ' ב') מספרת על ארבעה שנכנסו לפרד"ס, ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. הארבעה הללו היו אלישע בן אבויה,בן עזאי, בן זומא ורבי עקיבא. מהו הקוד המוסתר שהיה לרבי עקיבא אשר היה חסר לשלושה האחרים, ואשר זיכה וסייע לו להכנס בשלום ולצאת בשלום מבלי להשתבש ? התשובה לכך יש לחפש במילה "שלום".

וזהו סוד העניין שאנו מברכים בערב שבת איש את רעהו : "שבת שלום" !

היו ברוכים

זכותנו לארץ ישראל

אחי ורעי,

הטענה לזכותו של העם היהודי לארץ ישראל כיוון שהיו פה לפני הערבים אינה בהכרח צודקת. יען כי ישבו בארץ עמים אחרים לפני בא אברהם אבינו לארץ כנען.

מובא במדרש כי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי דרש את הפסוק (תהילים קיא ו')  "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". בהקשר לכך נשאלת השאלה מדוע גילתה תורתנו הקדושה לעם ישראל את הבריאה שנבראה מידי יום ביומו מששת ימי בראשית ? מה התורה באה ללמדנו מכך ? או לחלופין איזו תועלת נוכל להפיק מפירוט זה שפירטה התורה ? אלא שרצה הקדוש ברוך הוא להגן עלינו מפני עובדי כוכבים ומזלות, אשר לא "ספרו" את עם ישראל והיו מבזים מקניטים ומאשימים אותם בטענה כי הישראלים בלאו הכי בזויים על אשר בזזו את ארץ כנען משבעת העמים ששכנו בה עוד לפניהם.

אשר על כן עם ישראל משיבם : ואתם הלא בזוזה היא בידכם אף אתם. הכיצד ? מובא בתורה הפסוק (בספר דברים פרק ב פסוק כג) : כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". זאת אומרת שכבר עוד  לפניהם עוד היתה אומה שנקראה כפתורים וגם הם בזזו את ארץ כנען ואשר נבזזה אף מידם.

מסקנה מהנאמר לעיל, כי טענתנו האמתית על אדמת ישראל היא כי העולם כולו שייך לקדב"ה. כשרצה נתנה להם, וכשרצה לקחה מהם ונתנה לנו. שנאמר "… לתת להם נחלת גויים", עד סוף כל הדורות.

היו ברוכים

יום העצמאות – הבריאה תלויה בעם ישראל

אחי ורעי,
חג העצמאות שמח,
עצמאות אינה מובילה לאיש הישר בעיניו יעשה. המשמעות לעצמאות אין משמעותה כמו לאסיר משוחרר. המשמעות לעצמאות לדידנו הינה העצמאות והחופש שניתן לנו לעבוד את בוראנו לפי מצפוננו. דבר שנמנע ממנו באלפיים השנה האחרונות, עת אשר היינו רדופים על ידי אומות העולם בעריצות ובאכזריות.
הנה עיננו הרואות, בהביטנו צפונה ונגבה קדמה וימה, ובהשתאות רבה מידי יום ביומו את התחדשות והזדככות מולדתנו, כדברי הנביא ירמיהו בשיא זמן החרבן לפני כאלפיים שנה: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל..."
והנה חזון זה נחשף ומתגלה לנו יום ביומו. לא עניין פוליטי, או חריצות וכשרון של מנהיג זה או אחר, אלא אולי חרף כשלונות אנושיים רבים, אנו עדים להנהגה האלוקית בשוב השם שיבת ציון היינו כחולמים.
לא זו אף אומות העולם אחד אחד נופלים לרגלינו, עולים לירושלים ומשתאים למהות ומקור כחו של עם ישראל.
אומר רשב"י ע"ה על הפסוק עוד לפני כאלפיים שנה על כי שאנו אומרים בתפילת שחרית : "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" כי חידוש העולם נעשה על ידי עם ישראל. כאשר יושב היהודי ועוסק בפרד"ס התורה נולדים בשמים למעלה כוכבים. מאידך כאשר האדם עובר וחוטא לתורה מתים להם כוכבים.
אם כן מה עומד אחרי כל מה שנאמר עד עתה ?
הכל למען שמו באהבה – ע"פ הסוד אם נחצה את המילה כוכב לשניים באופן שכזה כו"כב, ונתרגם את האותיות למספרים (גימטריא) נקבל כנגד כו = 26, וכנגד האותיות כב = 22.
שתי האתיות הראשונות כ"ו מהמילה כוכב, עשרים ושש מספר כנגד שם י-הוה=266, שמו של הקדב"ה,
שתי האתיות האחרונות מהמילה כוכב הם אותיות כב = 222 במספר כנגד עשרים ושתיים אותיות באלף בית העברי.
על זה אמר הכתוב : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"
כל הבריאה תלויה ועומדת על עם ישראל שישב ויעסוק בתורה.
מכאן , צא ולמד !

כי תצא : מדוע יש לבער מהראש מחשבה רעה ?

"היא העולה על מוקדה"
הזוהר הקדוש מפרש את דברי הכתוב "היא העולה על מוקדה" – כי כאשר עולה על רעיונו של אדם מחשבה רעה, אזי "על המוקדה" עליו להשמידה מיד ולשרפה באש התורה והמצוות
דברי הזוהר צריכים ביאור מדוע ובאמת בצורה כל כך חדה צריך "לשרוף" מחשבה רעה אלא אומר ר' אלימלך מליז'נסק על הפסוק : "כי תהינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשנואה ..והיה ביום הנחילו את בניו … לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור" אומר שהמחשבה נמשלה לאישה כי כמו שהאישה מולידה בנים כך המחשבה מולידה מעשים . וכי תהינה לאיש שתי נשים היינו מחשבות האחת אהובה לכבוד ה' יתברך והאחת שנואה היינו תאווה וגשמיות אומר כעובדה והיה הבן הבכור לשנואה הינו כאשר אדם מערב טוב ורע לרע יש את היתרון כמאמר הגמרא "לולא ה' עוזרו אינו יכול לו" ומי שיוליד מעשה (הבן הבכור) ראשון זה השנואה והיה היום הנחילו את בניו -היינו כשעולה לשמיים לנחלה (נחל ה') לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור ולכן זאת תורת העולה כי כאשר עולה לאדם מחשבה רעה ישר כרי להעלות על מקדה על המזבח.
יהי רצון שתהיה מחשבותינו זכה וטהורה לכבוד בוראינו .איכ"ר

נטילת ידיים

חשוב מאד לכל יהודי ויהודי ילד וילדה מעם ישראל להתחיל את היום ביד ורגל ימין, יטלו ידיהם כהלכה . זאת אך ורק  לפי שיטת האר"י הקדוש, אשר בכוחה לגרש את הרוח רעה השולטת באדם במשך שנתו. אשר על כן כל חכם לב אשר רוח אלוקים בקרבו יקשיב היטב לסרטון, וידאג שגם בני ביתו יעשו כן. ומבטיח אני באחריות שכל מי שינהג כך, ב"ה יתברך יעלה על דרך ההצלחה במעשי ידיו תוך שבועיים שלושה לפחות. אבל ידאג שתמיד ידיו יהיו נטולות גם לאחר השירותים.
בריכים תהיו.