זוהר הקבלה – סוד היעוד

אחי ורעי,

בשונה לעולמנו זה בו אנו חיים מציאות של בחירה בין הפכים המסתכמים באופן עקרוני בטוב ורע, לפני מעשה ולאחר מעשה, עולם הבא הוא השתקפות ותוצאה של מעשינו בעולם הזה, ומשולל זכות בחירה כלל. כמו שנאמר : "והכינו את אשר יביאו" (שמות ט"ז), מה שזרענו בעולם הזה הוא אשר נקצור בעוה"ב. חכמינו אומרים בגמרא (מכות י) : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. והיה ומעשיו להיטמא, מטמאין אותו ופתחין לו, אך אם מעשיו לכיוון התקדשותו וטהרתו אזי מסייעים בידו. אם כן אחי ורעי, נותרנו עם השאלה הבסיסית מה למה ואיך מתקדשים או מטהרים ? במאמר פותח וקצר זה נדון בהתקדשותו של האדם בכלל ובמים בפרט הלא הוא מקווה הטהרה.

"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט). מסביר נכוחה ר' אליהו וידאש בספרו ראשית חכמה (חלק ב' עמ' תר"א), העולם הזה עוסק בהפכים. אם לא ננקוט בפעולה לצורך התקדשות הלא בהכרח הוא כי נהיה בחזקת טמאים, כיוון שהטומאה שורה לרוב ומטמאת אחרים. אם באכילה, אם בביאה, אם בנגיעה או אפילו סתם באוויר. כיוון שאומות העולם טמאים, בעצם פרישתנו מהם טמון השורש והכוח להתקדשותנו.  עם ישראל יתקדש בהבדלו ובפרישותו מכל אומות העולם ! זוהי מהות המושג קדוש, הבדלות ופרישות כפי שחתן מקדש את כלתו, מבדילה ומייחדה מכל הנשים להיות לו ובשבילו בלעדית !. הדרך היחידה לפרוש מן הטומאה אומר ר' אליהו וידאש היא לנקוט בפעולת התקדשות. כפי שתורתנו הקדושה מורה לנו בפרשת שמיני, ראשית עלינו לפרוש מהמאכלים הטמאים, יען כי האוכל מאכלים טמאים עליו נאמר וניטמתם בם, ולאחר מכן מיד נאמר "והתקדשתם".

פותח ר' שמעון בזוהר הקדוש בפרשת וירא באמרו כי אברהם אבינו ע"ה חידש בעולם את חשיבות הטבילה. כל מה שאכל אברהם אבינו היה בטהרה. זו גם הסיבה שהוא בלבד אשר הגיש את המזון לשלשת המלאכים אשר ביקרו אותו באוהל. אברהם אבינו שמר בביתו טהרה וטמאה. אדם שהיה טמא לא יכול היה לקרב לביתו, אלא עד שאברהם היה מטבלו ומטהרו, או אפילו היה משהה אותו שבעה ימים מחוץ לתחום ביתו עד אשר יטהר. בספר דברים כ"ג מורה לנו התורה : "איש  אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וגו' ", מהי תקנתו ? והיה לפנות ערב ירחץ במים וטהר. ארעה לו טומאה אחרת כמו זיוה , נידה, שתי טומאות גם יחד, לא תספיק לו טבילה אחת כיוון שטומאתו הייתה כפולה ומכופלת. אברהם ושרה  היו מטבילים את כל מי שהיה מגיע לצל קורתם, אברהם לגברים ושרה לנשים. מקשה הזוהר ושואל, מה הטעם שאברהם אבינו העסיק עצמו בזה העיסוק של טיהור אנשי העולם ? ומשיב, לפי ומכיוון שהוא טהור ונקרא טהור, שנאמר : מי יתן טהור מטמא לא אחד, והוא אברהם שיצא מתרח אביו אשר היה טמא ועובד עבודה זרה. בא הזהר הקדוש ללמדנו, בהצביעו לנו כדגמא אבי אבי אומתנו הלא הוא לא אחר מאשר אברהם אבינו, אשר לולא פעל בפעולת התקדשות, ממילא ומן הסתם כאמור לעיל היה ממילא טמא, כיוו שהוריו היו טמאים. אך לא א"את אשר חרף כל הנתונים ההתחלתיים השליליים, בכל זאת פעל נחרצות להתקדש, ולא הסתפק בזאת, אלא היה מטהר את הרבים הבאים במחיצתו. מוסיף ר' שמעון ואומר כי מה שהיה מסוגל לטהר את דרגות הטומאה היא המים, וזו הסיבה שאברהם אבינו הציע למלאכים לרחוץ טרם האכילה באמרו : " יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם…" כך היה א"א מטהר את כל באי העולם מטומאתם במים, אף מצד העבודה זרה ומצד הטומאה.

מדוע דווקא מקווה ? על שאלה זו רמזנו כבר בפתיחת המאמר כי בניגוד לעלמנו זו אשר בו אנו שילוב של גוף ונשמה, העולם הבא הוא נטו נשמה. כיוון שהנשמה בעולם הזה מחוברת לגוף, נטמאת ממנו מעצם חיבורה עם הגוף. כאשר הנשמה מגיעה אחרי 120 לשורשה בעולם העליון לא תוכל לנחול את מקומה אלא אם טהורה היא. לכן באים מלאכים וטובלים את הנשמה למעלה בעולם העליון ולו ע"מ להכשירה להכנס לעוה"ב.  אך אם לא טבלה למטה בעולם הגשמי עת אשר הייתה בתוך הגוף, לא תורשה לטבול למעלה וממילא לא תוכל להגיע אל מנוחתה ומשכנה הסופי.

לסיכום המאמר הרינו מתחברים לראשית דברינו, כי כל העולם הזה הוא גשר צר מאד, ע"מ לתת שכר לצדיק אשר יעמוד כנגד יצר הרע ויקיים את דברי התורה כהווייתן. שלולא יצה"ר לא היה שייך מתן לאדם שכר כלל. לכן מחובתנו לעמוד תמיד בפרץ, ולשאוף תדיר לקדש את גופנו מטומאותינו, במכלול אמצעים שונים ומשולבים, אך לעולם לא נוכל להוציא מכלל חובתנו טבילה במקווה טהרה.

אחי ורעי , עם ישראל הקדוש,

התורה ניתנה לעם ישראל על ידי משה רבינו בז' בסיוון. מה גם שרובנו ככולנו סוברים בשוגג כי ניתנה ביום חג השבועות אשר חל בו' בסיוון. אכן תמוה הדבר.

כיצד ניתנת התורה יום לאחר יום החמישים ? יום לאחר חג השבועות ? יש להעלות כאן מספר קושיות הזועקות להבהרה : או שנחגוג את חג השבועות ביום ה 51 יום מתן תורה, או לחלופין  שתינתן התורה בפועל ביום חג השבועות הוא יום ה 50 ? ובכל זאת התורה לא הולכת לפי ראשנו ושכלנו. אלא שראשנו הוא אשר עליו להתביית לפי רצון התורה, וכאן יש אחי ורעי לעשות לימוד אישי גדול מאד.

ממשילים חכמינו ז"ל את ספירת העומר לטומאת הזבה. כפי שהיא סופרת מדי חודש שבעה נקיים וניטהרת, כך באה ספירת העומר לנקותנו מטומאותינו. אמנם לזכר אין טומאת נידה כמו לאישה (אלא אם נטמא ממנה) בהיותו זכר. אך טומאה רוחנית אכן דבקות בו וחוצצת אותו מבורא העולם במידותיו הקלוקלות.  מה גם שפירטנו במאמרינו הקודמים את עניין הפעולה של עצם ספירת העומר לטהרת המידות על דרך הסוד בשבע ספירות התחתונות : חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות בכל שבוע אנו מכוונים בעת הברכה את רצוננו ונכונותנו וקבלתנו לעתיד בתיקון אותה המידה. כל זאת על מנת להכשירנו, גופינו רוחנו ונשמתנו להיות כלי מקבל תורה ביום החמישים הוא חג השבועות. אך עדיין לא !

זוכר אני את רבי זצ"ל – הרב אליהו ליאון לוי תהי נשמתו בגן עדן העליון אמן,  אשר היה פועל ישועות יום יום שעה שעה לרבים, דתיים כחילונים, גברים כנשים על פלגיהם ללא כל אפליה, נסים ונפלאות בו במקום פועל את הטבע איש איש לצרכיו. בוקר אחד לאחר התפילה, לאחר השיעור תורה, כשרבו עלי המצוקות והמיצרים, פניתי אליו ושטחתי בקשתי בתחינה וטענה : כב' הרב, לכולם אתה עושה נסים, חילונים וכיו"ב, אני תלמיד מסור שלך העובד כה קשה על עצמו ומידותיו, לא מגיע גם לי שתעשה לי נס ? התבונן בי הרב בחיוך אבהי ואוהב ואמר : " אתה לא ! עד שתהיה פרפקט " ! אין ויתורים. מי שרוצה להיות מושלם לא יוותרו לו. כמו בספורט להבדיל. ספורטאי יכול בריצתו לאחר ליעד בשבריר שניה אחרי הזוכה במדליית הזהב, לא יחשב לו. צדיק משמעו שלימות המידות בכלל ובשמירת הברית בפרט. אין ויתורים ! מידת הצדק והאמת ! ה', מי יעמוד ? מי יכול להיות מושלם בג'ונגל בו אנו חיים ? אין אמת חלקית או יחסית. האמת היא אבסולוטית. אמת אלוהית שמיימית ואבסולוטית של צדיק שלא מתבלבל ודבוק אך ורק בו יתברך. כל הרוצה להידבק בה בשכינה הקדושה חייב להיות מושלם ! קשה ? תתמודד ותשאף. הקדב"ה לא מבקש מהאדם משהוא שהאדם לא יכול להגיע אליו. פשוט תתעקש, תתמיד ותגיע.

הוא הדבר בדומה לעם ישראל. על מנת שיקבלו תורה, לאחר שתיקנו מידותיהם במשך ה 49 יום, ביום החמישים הוא חג השבועות יושבים כל הלילה ומטהרים ומזדככים, מנדים עיניהם משינה בהשלמת לימוד התורה שבכתב והתורה שבע"פ, טובלים במקווה טהרה בסמוך לעלות השחר, שוב מטהרים ומזדככים כטהרת הנידה, ואז, ורק אז – בתפילת הכתר של תפילת המוסף זוכים ומקבלים את השפע הרוחני האלוהי איש איש כפי עבודתו את  ה' . שאם לא כן, לא יזכה לקבל תורה ולא יקבל. או לחלופין שיקבל בתוקף עוצמת היום את הברירת מחדל כדי חיותו, אך לא לצורך עלייתו והשמתו הרוחנית.  אינו דומה מי שחי על סוללה למי שמכיל בתוכו כור היתוך אטומי והיה כמעיין המתגבר המחדש את עצמו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כמו שנאמר בתהילים א' : "ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח". אשר על כן נדחתה ניתנת התורה ביום נוסף מעבר לחג השבועות, ולו ע"מ לאפשר סיום ההכנה הרוחנית של עם ישראל על מנת שיהיו כלי מושלם המסוגל להכיל את התורה הקדושה, ודו"ק.

אם כן אחי ורעי, נמצאנו למדים מהנאמר לעיל כי אין התורה שורה  במי שלא השלים מידותיו. זוהי מהות המאמר והמהלך של משה רבינו בעקבו מתן תורה ובהוסיפו יום. זה מה שאומרים חכמינו : "דרך ארץ קדמה לתורה". קודם תהיה בן אדם, אחר כך תהיה ירא שמים : "לעולם יהא אדם, ירא שמים בסתר כבגלוי. ז"א לפני שאתה ירא שמים תהיה בן אדם. כי אם יהיה לך יראת שמים ולא תהיה בן אדם ביחסך לזולת, יראת שמים שלך נחשבת לחילול השם. איזה יופי אנו רואים בעלי תשובה רבים, אשר הלא לפני מעט מאד זמן היו חילונים מוחלטים, עם מראה והתנהגות שלוחות רסן. הנה לפתע פתאום לכאורה מתחרדים במראהם והלכותיהם. אך שכחו ליישר קו ולתקן המידות הקלוקלות של הגאווה , הכעס וקינאה. אלו מידות אשר שנא הקדב"ה ! וחבל, כדאי שנעבוד על מידותינו במקביל לעבודת השם. חשוב יותר בין אדם לחברו, ורק אח"כ בין אדם למקום. חכמינו ז"ל אומרים קל יותר לאדם ללמוד את כל הש"ס ישר והפוך מאשר לתקן מידה אחת ממידותיו. ברגע שהאדם עובד על מידותיו, ומשייך את זה לרצון ה' על פי התורה הקדושה, נחשב הדבר כקרבן רצוי לפניו יתברך. שאם לא כן, כל עבודת ה' שלו תהיה כמוה כתועבה !

הוא הדבר עם מידת הנקיות והטהרה. זו הסיבה שחכמינו מתעקשים על נטילת ידיים של בוקר ושל שירותים, כיוון שאם הטומאה הם הרוחות רעות שאם לא סילקת אותם מגופך על ידי נטילת ידיך כהלכה – אין דרך אחרת שילכו להם – כל התורה ומצוות וברכות שעשית ילכו לסטרא אחרא בר מינן, ויצאת מופסד. אולי לא תיענש על כי לא הנחת תפילין, אך את ההשפעות הרוחניות ואורות הקודש אשר היית אמור למשוך ולקבל לטובתך אתה, לא תזכה להם, אלא אם תהיה טהור. שנאמר, רחצו והטהרו. אכן נושאים אלו של קדושה וטהרה עמוקים וחובקי עולים, ואיננו אלא מזכירים בכלליות את חשיבות העניין וכל אחד ואחד יקח אחריות על נשמתו ויראה כיצד לחקור בספרים הקדושים, או שימצא לו רב צדיק, אשר ידאג ולהעלות את עצמו תמיד לכיוון השלמות, קדושה וטהרה להיות כלי מקבל תורה.

ולסיום, שאלתי מדוע נקרא חג השבועות בשמו זה ? קבלתי תשובה אחת ויחידה והיא על שם ספירתן של שבעה שבועות העומר.  מה גם שנכון הדבר, אך אינו אלא מעטפת חיצונית לסוד האומר ובקיצור נמרץ כי חג השבועות הוא תיקון היסוד ! הוא תיקון הברית ! יען כי התורה כולה הנה תיקון הברית !

הכיצד ? לפי שאין אדם נשבע אלא בבריתו. כדברי הנביא : "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". תורתנו הקדושה מדברת בלשון נקיה. לדוגמא אם לא כראיה אחת מיני רבות, אומר אברהם אבינו לעבדו אליעזר בשלחו לחפש אישה לבנו ליצחק : "שם נא ידך תחת ירכי ואשביעך באלהי השמים…" כיוון שאין נאה הדבר שתכתוב התורה ותשתמש במילים תחת בריתי, לפי שאין האדם נשבע אלא ביקר לו ביותר. לכן  אומר אברהם אבינו לאליעזר ומשתמש בחילוף מילים תחת ירכי. לפי שירכו של האדם ככנוי לבריתו. והיקר ביותר לאדם היא הברית ! אם כן לענייננו, חג השבועות מלשון שבועה, אשר נשבעים בה הקדב"ה והצדיקים שומרי בריתו. היקר ביותר לעם ישראל היא ברית המילה שכולם מקיימים אותה, לפי שזו המצווה היקרה ביותר לבורא עולם, ובה ישראל נשבעים לקיים ובה ורק בשמירתה זוכים להתחבר עם אין סוף בורא העולם !!!

היו ברוכים, יצחק ענתבי ס"ט

אחי ורעי הקדושים,

פרשת בהעלותך פותחת בצווי בו הקדב"ה פוקד על משה רבינו ע"ה כיצד להורות לאהרן אחיו לבנות את המנורה בבית המקדש. במילים : "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". משה רבינו נתקשה במעשה המנורה. לא הבין כיצד למה ואיך.

אומר ר' שמעון כי שבעת הנרות במנורה בבית המקדש אמורים להזכיר לו לאדם כי לו בכדי נברא עם שבעה פתחים בפניו. שהם שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נחיריים בחוטמו ופה אחד, ובסך הכל שבע ! אם כן נותרנו עם השאלה מדוע דווקא הפתחים בפניו של האדם ? אלא ר' שמעון לוקח אותנו אחורה לבניו של אדם הראשון קין והבל. התורה מספרת לנו כי שניהם הביאו מנחה לבורא עולם. בעוד שאת מנחת הבל בורא העולם מקבל, ואילו דוחה את מנחתו של קיו באומרו : "אם תיטיב שאת". הווה אומר כיוון שהביא מנחה מהפחותה ביותר הלא הדבר כעין זלזול, ולכן נדחה. אך אם ובמידה שבמנחה הבאה שיביא יתקן דרכו, גם מנחתו תתקבל. מאידך מנחתו של הבל מתקבלת כבר בפעם הראשונה משום שהביא ממיטב שבמיטב ולא קימץ. מוסיף הקדב"ה לקין באמרו ואם לא תיטיב שאת : "…ולפתח חטאת רובץ". זאת אומרת במידה ולא ישפר דרכו להביא מהמיטב שלו מנחה לבורא, אז תחול עליו הקללה של לפתח חטאת רובץ. מהו הפתח הזו ומיהו הרובץ ? אלא שכאן מלמדנו ר' שמעון וקושר את הכל ביחד את הנאמר בפרשתנו זו עם הנאמר בפרשת בראשית. באמרו כי מדובר כאן על יצר הרע הרובץ בפתחיו של האדם. אורב לו לאדם בנקודות התורפה שלו הלא הם שבעת הפתחים אשר בפניו ואשר מועדים לחטוא. העיניים במראות אסורות כמו תועבה שנאמר : "ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". האזניים בשמיעת לשון הרע הנלמד ממעשה מרים שדיברה באחיה משה ועליה נאמר : "הלא תיכלם שבעת ימים" ואף לקתה בצרעת על כך. בנחירים אדם מיתכעס ועולה לו עשן הוא חרון האף המתבטא בכעסים ועל עבירה חמורה זו דרשו חכמים כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ולבסוף הפה של האדם שקול כנגד כל ששת הפתחים האחרים בעבירות שמסוגל לעשות שתמצית שורש כולם בכשרותו של האוכל שאוכל. כיוון שמקומות אלו מקדשים, והאדם הנשמר מלחטוא בהם יכול להיות צדיק, שם מחכה ממתין ואורב לו יצה"ר להחטיאו ולהפילו ועל מנת לינוק מהקדושה של המקומות הללו לחיצונים. שאם לא כן לא יוכל להחטיא את האדם ולהניאו מלעבוד את עבודת בוראו אשר לשמה בא לעולם כעבד העובד את רבו.  …יאירו שבעת הנרות, כשאדם נשמר בפתחיו אלו , הפתחים הללו יאירו את פניו  בקדושה וטהרה והכל יראו במאור פניו.

עניין ההארה של שבעת הפתחים בפניו של האדם מוסבר על פי הסוד כי מפתחים אלו יוצאים  אורות, בעיקר רוחניים, מקצתם גשמיים. אם תעצום עיניך חזק, תרגיש ותראה ניצוצות ניתזים לכל עבר. אלו הם אורות העיניים. אם תסתום את אוזניך באצבעך, תשמע הבל עמום של ים, אלו הם אורות האזן. כמו גם אם תסתום באצבעותיך את החוטם תחוש בשכלך את אורות החוטם. ומהפה בוודאי יוצאים אורות בקול , בדיבור ובהבל. אורות אלו הוענקו לאדם במתנה מהבורא ומקורם מהאין סוף הקדוש ברוך הוא. טהורים זכים וקדושים. ברגע שאדם חוטא בפתחים אלו ועובר על הלאווים שהוזכרו למעלה כמו לתור אחרי העיניים ולזנות וכן על זה הדרך, פירושו של דבר שבמקום לקחת את האורות שלו ולהניחם בקודש ובקדושה, לקחם ומחברם לטומאה וכוחות שליליים אשר התורה אוסרת ושוללת בכל מכל כל. לא נוכל להרחיב במאמר זה, אך זה מה שאומרים חכמינו זצ"ל : בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. אתה אחראי למעשך. מעשיך יקריבוך מעשיך ירחיקוך. תלוי אך ורק ברצון שלך ובמעשיך.

הסבר נוסף אומר ר' שמעון ,כשאדם מחזיר בתשובה יהודי ומקרבו לאביו שבשמיים. יפה עשה, אך האמנם סיים את מלאכתו ? חלילה לו מעשות כן. אלא ללמדך, …אל מול פני המנורה יאירו, הווה אומר כשאתה מעלה יהודי אחר בדיבורך, אל תחשוב שסיימת מלאכתך, אלא דע לך כי חובה עליך לעקוב אחריו וללוותו  ולוודא כי כי אתה נותן לו את מלוא הידיעה והתמיכה גם אחרי, עד ממש שיתייצב בעבודת השם ויעלה על דרך המלך. שאם לא כן, מה שעשית לא היה בר קיימא.

ועוד מביא הצדיק המקובל ר' אברהם סבע בספרו צרור המור כי שבעת קני המנורה באו לרמז על שבעת ענני הכבוד של מעלה. ולכן נקט הכתוב אל מול פני המנורה של מעלה, יאירו שבעת הנרות של מטה. ביחסי גומלין בהמשך ובהסתמך לדברי הזהר כי בכוחו של כל אדם ואדם לחזק את ענני הכבוד של מעלה על פי ובהתאם לקדושה שמושך בפתחיו, או חס ושלום להחלישם בחטאיו. ועל זה אומר הכתוב : תנו עוז לאלוהים ותנו כבוד לתורה.

היו ברוכים

אחי ורעי,

עת לעשות לה' הפרו תורתיך, אשר חייבים אנו להתחזק באמונה בגלות הארוכה והמרה אשר בה אנו שורים בהסתר פנים קשה ומתמשך, ובתוכנו ערב רב.

בפרשת ראה ניתנת רשות הבחירה לכאורה לאדם לבחור בן טוב לרע, ברכה וקללה. ברכה תבוא כאשר האדם יציית לחוקי התורה, והקללה בר מינן אם יסור מציות לחוקי התורה : "…ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם". בהמשך הפרשה בספר דברים פרק י"ב פסוק ב'-ד' : "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אתם את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ונתצתם את מזבחותם, ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. לא תעשון כן לה' אלוהיכם" !!!

תורתנו הקדושה מדברת באורח ברור וקיצוני הלא מותיר כפל משמעות או מקום לפירוש או קולה עצמית. כל עבודה דתית הפולחת לצלם, לפסל או למסכה פסול משרשו ולא זו בלבד שנאסר על היהודי לסגוד לו, אלא אף מצווה בארץ ישראל להשמידו ולא להותירו על כנו. זאת ומשום כי לה' אלוהינו אין גוף ולא דמות הגוף.

בתשובה לשאלה האם מותר ליהודי להיכנס לכנסיה ולו על מנת להינות מהאמנות במקום, כמוה לבקש לבקר באושוויץ על מנת להינות מהאמנות הנאצית. לא ברור לי איך יכול יהודי מבוגר ונאור, להינות מהאמנות השורה בבתי הפולחן של הנוצרים, זאת ובמיוחד לאחר מאות שנים רבות של התנכלות אבותיהם לעמנו והקזת דם על חינם. טוב, אז חושבים שמחייכים לנו עתה כי עכשיו זה דור חדש ונאור, אך חכמינו קבעו כי הלכה היא כי עשו שונא ליעקב. עשו אלו הם בני אדום, אלו הם הנוצרים. ואם מחייכים לנו עכשיו כי הם אט אט מבינים כי הסוף שלהם קרב, ומדינת ישראל קמה ומשגשגת על אפם ועל חמתם. נבואת נביאינו מתגשמת אט אט רוקמת עור וגידים לעינינו המשתאות. לא ביב ולא טיבי, זהו רצון ה' יתברך בתוך תהליך שיבת הבנים לארצם. עוד מוסיפה התורה : "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" ! איך אפשר להסתכן בתמונות הבלתי צנועות המצוירים על קירותיהם של המנאפים הללו ? העיניים סרסור לעבירה. מה גם שגדולי חכמינו גדולים כקטנים ובכללם עשרת הרוגי מלכות מסרו נפשם על מנת שלא בשום אופן  להשתחוות לצלם. מה גם אף לגויים אסור להשתחוות לצלם. גם הגויים אסורים בעבודה זרה ! שמצווה זו בכלל שבע מצוות בני נוח. ואם ידרשו ראיה נוספת ומוחצת הלא הדיבר השני בעשרת הדברות : "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". אז על איזה אומנות מדברים הנאורים שבינינו ? לך תתבונן בהיטלר, ותיהנה !!! כפי שמדברי חכמים מצווה להתבונן בפניו של צדיק, כך גם ובמקביל חל איסור להתבונן בפני רשע !!! ומדוע ? כי אם תתבונן בו תדבק ממנו !!!

אחי ורעי, תורתנו הקדושה לא מותירה מקום לפירוש אישי ועצמי לאדם עד כמה שיהיה נאור. שבעים פנים לתורה לא כשיש סתירה בין הפנים. לחכמי ישראל והראשונים לא הייתה כל סתירה בדבריהם. הסתירה בהבנת הדברים הייתה מצד השומעים, ואם לכאורה יש רמז למחלוקת הרי שדברי החכמים נאמרו בבחינות שונות. כמו לדוגמה אחד אוחז בחלק של פזל, חלק אחד מתוך אלף חלקים. חברו אוחז חלק אחר באותו הפזל. זה אומר הפזל הזה נורה, וזה אומר החלק שלי בפאזל רגל של שלחן. לכאורה סתירה מהותית, אך המתבונן מהצד רואה את כל התמונה כולה ואומר שניכם צודקים כי בפזל הזה יש גם נורה וגם רגל של שלחן ואינם אלא חלקים קטנים במכלול גדול..!

אחת הבעיות המהותיות בדורנו היא ההבנה כי דת הנה דבר רוחני. ולצערנו היום נתפשת המילה רוחני כמושג חיובי ועילאי ואנשים לא עושים אבחנה לתוכן המסר של אותה רוחניות. יכול להיות מתמימות ומחוסר ידיעה, אך עדיין לתופעה השלכות קשות. אך אין בעצם כל אבחנה כי הרוחניות מקורה ברוח. כפי שיש רוח טובה קיימות למכביר רוחות רעות אשר לא כאן המקום לפרטן. קיימת רוח דקדושה וקיימת רוח דטמאה, וכן על זה הדרך. מובאת בזוהר הקדוש השאלה על שום מה בא כזה קלקול לעולם מאלישע בן אבויה שהיה צדיק ואחד מארבע שנכנסו לפרדס, ואף הוא עצמו נשתבש בסברו לשתי ראשויות  ? ומשיב ר' שמעון, כשבערב שלום זכר, בלילה לפני הברית מילה שלו, הזמין אביו של אלישע את חכמי הדור ללימוד תורה וסעודת מצווה. וכשעסקו בתורה ראה להבת אש אופפת את החברותא. שאלם לפשר הדבר, והשיבהו כי זו אש התורה. אם כזה כוח יש לאש התורה אמר, רוצה ומבקש הוא כי כזה כוח יהיה לבנו הנולד. אשר על כן אלישע בן אבויה נשתבש, טעה וטעה רבים אחריו, יען כי נעשה שימוש אישי בכוחה של התורה הקדושה ולא לשם שמיים. אף נודה על ידי כל חכמי ישראל, לאחר שטען לשתי ראשויות, בעוד דתנו מצדדת ברשות אחת שנאמר : ה' אחד ושמו אחד.

בניגוד לנאצים אשר לא אפשרו המשך חיים לאומה היהודית, היוונים או הנצרות במסעי הצלב אפשרו ליהודים המרת אמונתם ודתם ולחיות. ובכל זאת עם ישראל לדורותיו לא הסכים ורבבות רבות נעקדו ונשרפו באכזריות על ידי הכנסיה הנוצרית. רואים אנו נכוחה כי הכל עומד על האמונה היא הרוח היהודית הטהורה אשר לא הותירה התורה הקדושה כל מקום זליגה של טמאת המחשבה.

אז מה מציעים הנאורים שבינינו, לשתות את המרק של החזיר,  אך לא לאכלו. בוודאי שזו נבלה וזו טרפה, ואל יתפלא האדם מהתוצאות של ביקורים בכאלו מקומות, כיוון שנפילה רוחנית ממתינה בפינה כתוצאה מביקור תמים.לך נכנסתי בדיון קצרצר זה בדברי סוד כיוון שנתבקשתי להמציא ראיות מהמקרא. וכי אפשר להפריד בין התורה לחכמים ? וכי אפשר להפריד בןין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ? אם כן היכן מקום הקראים ?  זה מה שקורה שהולכים אחרי שרירות הלב ולא אחרי השכל : "..וילכו אחרי שרירות לבם" ותורתנו הקדושה מזהירה מראש ובחומרה רבה על כך.  …אז מי שלא רב שלא יתבטא, ומי שרב שלא יהיה פנאטי, אלו דברי סרק לא רציניים. כיוון שגלשתי מכמות המילים שהקצבתי אסיים כאן ואומר שמי שלא מעוניין להשתכנע, הרשות נתונה. אך את האמת שמתי על השלחן ואיש הישר בעיניו יעשה.

היו ברוכים

אחי ורעי,

מיליון נושאים בוערים לדבר עליהם, ולחזק את השורות. אך נושא אחד בוער בליבי וכנראה שדורנו מוכה בו ואין מוחה. לא הייתי רוצה להיות נביא הזעם, ולא מטיף הדור. מי אני שאעשה זאת ? אך כמובא במשנה במקום שאין איש היה איש ! ולו יהיו דברי אלי בחזקת דברי פתיחה למסכת קו מחשבה ויישור הדרך אשר יבור לו האדם בהם.

נושא האחדות חשוב ונעלה מאד במדרגתו בפני ה' יתברך. רואים אנו מדברי הזוהר הקדוש על אנשי בבל. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל ונעשה לנו שם..". מה רצו אנשי בבל בעצם בניית המגדל ? להלחם בקדב"ה בעצמו ! סלקא דעתך, וכי עלה במחשבתך שיוכלו להלחם בקדב"ה בורא שמים וארץ ? אלא שהדברים אינם פשוטים בכלל אחי ורעי. לפי שאנשי בבל היו חכמים מאד, וידעו שמות קודש אשר היו פועלים את הטבע. עלתה גאוותם, וסברו שעל ידי שימוש בשמות הללו יוכלו לשלוט גם באלוקים בר מינן. זהו שאומר הפסוק : "ונעשה לנו שם". בוודאי שדעת השכל אומרת כי הקדב"ה ימחם במכה אחת, ישלח מלאך ובמקום יכלם, כפי שעשה עם אנשי סדום ששלח את המלאך גבריאל אשר החריב אותה עד היסוד. אך לא, כיוון שהיו מאוחדים בשפה, מאוחדים בדיבור, כולם באותם שמות ובאותו ראש, וביחד שנאמר הבה נבנה, בואו כולנו, ואפילו הדבר היה להלחם בו יתברך, חלק להם כבוד וירד בעצמו לראות מה עשו אנשי המגדל, שנאמר "…וירד ה' לראות", ירד הוא בעצמו וחלק להם כבוד לכב' אחדותם ואפילו ונועצו כנגדו ממש.

בוודאי שיש דוגמאות רבות להפליא, ומקוצר המאמר לא נעלה אותם כאן. אך נושא האחדות בוודאי מובא במקרא במעשה קורח ועדתו אשר חלקו על משה רבינו בקראם תיגר על עצם הנהגתו. בסוף האירוע כתוב בתורה וימותו קורח ועדתו ! בהמשך הדברים מובאים המילים : ובני קורח לא מתו. לכאורה סתירה בדברים ? אלא אחי ורעי מכאן אנו למדים, כי בא הכתוב ללמדנו כי תמיד יהיו אלו שזריעת מחלוקת בראש מעייניהם ותאוות נפשם. על כך אמרו חכמים במשנה, כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ומחלוקת שלא לשם שמיים אין סופה להתקיים. פירוש הדברים, כשאדם מעורב במחלוקת, מצבו לא משהוא. איך יוכל לבדוק אם להמשיך ולדבוק בדעותיו ולהלחם למענם או לחדול ? אלא יסתכל פנימה בעצמו, אם קיימת לו נגיעה אישית במחלוקת מיד יחדל. אך אם המחלוקת שנקלע אליה היא לכבוד ה' יתברך, יבדוק עם חכמים גדולים ממנו ויועץ כיצד לנהוג ובאורח ענייני.

המילה "מחלוקת" מורכב מאותיות חלק-מת. אם הפרשת עצמך מהאחדות, סופך מוות רוחני, כיוון שגחלי המחלוקת הם מידות רעות : כעס, שנאה, גאווה ועוד. ראו מה קיבלה הלבנה שבאה לפני ה' יתברך כאשר בקשה מלכות צודקת ומושלמת בטענתה כי אי אפשר ששני מלכים ישלטו בכתר אחד , גם השמש וגם היא ? השיב לה הקדב"ה, לכי ומעטי עצמך. כאן מוסר השכל גדול בשבילנו, ראשית מעט עצמך, אולי אתה חולק על מי שגדול ממך בתורה וידיעה, אולי מה שהוא יודע אינך יודע ?

נכון ! תטען שכל הגמרא מושתת על מחלוקות בין חכמים ? כאן אחדש לך בני שני חידושים :              א. בעוד שאנו מנסים לגלות ולחשוף את הסוד, אבותינו הראשונים והתנאים עמלו לכסותו ולהצפינו. היה רבי שמעון בר יוחאי דורש באדרא רבה, בא בנו ר' אלעזר לכתוב את דברי אביו. פנה אליו ר' שמעון ואמר לו פנה מקומך בני לר' אבא. לפי שהוא יודע כיצד לכתוב את הדברים ולהטמיע את הסודות בכתיבה באופן שלא יורגש על ידי הקורא. מכך רואים אנו כי איננו יכולים להבין באמת את דברי התנאים לא במשנה ולא בגמרא.                                                                                                          ב. מאידך אין מחלוקת כלל בין החכמים במשנה. איך יתכן ? הלא מובא בפירוש בדברי הגמרא מחלוקת ! לדוגמא, נחלקו ר' יהושע ורבי אליעזר מתי נברא העולם. חד אמר בא' בתשרי וחד אמר בא' בניסן. ובכל זאת אין מחלוקת כלל. הכיצד ? איך יכול להיות ?

לכן המסקנה, אל תכנס בכלל במחלוקת גדולים ממך. צמצם עצמך בענווה ויראת שמים, אולי ילדיך ילמדו ממך להתבטל בפני מי שגדול מהם, ורכז כוחות נפש ושכל ללמוד פנימיות הדברים לפני שאתה מתבטא כלל. אז, אולי תזכה ליראת שמיים וגם אתה ב"ה תתחיל להחכים בתורה.

היו ברוכים

אחי ורעי השלום והברכה,

קיימת התאמה בספרים הקדושים בין ספירת העומר,  דהיינו ספירת שבעת השבועות ובסה"כ 49 יום ביומו למניין שבעה הנקיים של הזבה. כפי שהאישה חווה אחת לחודש בשבעת ימי נידתה, על מנת להיטהר עליה לספור שבעה ימים נקיים.

מדוע שבעה דווקא ? וכאן המקום לפנות לעזרת הקבלה. לפי שבסדר השתלשלות העולמות בעת בריאת העולם והאדם, השתלשלו העולמות בעשר ספירות (מציאויות). נשאלת השאלה וכי לא יכל המאציל לברוא עולם ומלואו בספירה אחת ?  מדוע בעשרה ? אלא  שהעולמות הנ"ל עברו צמצומים מאין סוף הקדב"ה עד לעולמנו זה התחתון ולו על מנת שהאדם והבריאה סביבו תוכל לשרוד ולהעניק לנו את היכולת להיות מתואמים ומחוברים לספירות הללו באשר הם גם כלולים בנו, בכל אדם ואדם. עשר ספירות אלו נחלקו לשלוש עליונות, ושבע תחתונות. חלוקה זו בוצעה על ידי המאציל כיוון שבשלוש העליונות אצורים אורות גבוהים מאד ביחס לשבע התחתונות המגושמות, ואשר לא יוכלו לסבול את אורם של השלוש העליונות. לכן בשבע התחתונות יש יניקה לחיצונים שהם כוחות הטומאה, והם אלו המפילים את האדם ומדיחים אותו מאביו שבשמיים מדחי לדחי. זהו אחי ורעי הסוד לשבעת ימי הנידה של הזבה, ימים של חורבן העולמות, אשר נשלטים באופן מוחלט בכוחות טומאה קשה והרסנית, לא רק לזבה אלא אף למי שבא אתה במגע.

מובא במגילת קהלת הפסוק : "זה כנגד זה ברא האלוהים". הווה אומר כפי שברא כוחות טומאה כך כנגדם ברא כוחות קדושה. היציאה המיוחלת מטומאה לקדושה אינה יכולה להיעשות בפעם אחת, מה גם שהקליפות לא יאפשרו זאת. היציאה יכולה וצריכה להיעשות אט אט, באופן יסודי, מדוד ועקבי. הלכה למעשה, לאחר שהתנקתה הזבה מנידתה, תתחיל לספור שבעה נקיים. אך אם נטמאה במהלך השבעה הללו, אינה יכולה להמתין ולהתנקות ולאח"כ להמשיך מיד בספירה, אלא חייבת להיות בשבעה נקיים ברצף ללא כל טומאה חוצצת.  כך, ורק כך תוכל לבנות מידי יום ביומו את עולמה הרוחני הטהור מחדש, ומה לעשות שזה רק לחודש אחד עד שהמחזור הבא יפקוד אותה ואותו תהליך שב חלילה, עד שבעזר השם יתברך יבנה בית המקדש מחדש ויבוא משיח צדקנו ויגאל את הבריאה מקלקוליה.

כל הנאמר למעלה חל אחד לאחד בעם ישראל אשר נשתעבדו במצרים 210 שנה. ראו גם ראו אחי היקרים, לא בכדי מצרים נקראה בשם זה. יען כי שמה מורה על מצר-ים. מקום של צרה וצוקה. ממש בדומה לעובר הכלוא ברחם אמו ותהליך יציאתו לאוויר העולם, הווי אומר לחופש (לכאורה) של עולם העשייה כרוך בצער וסכנה רבה לו ולאמו. כך הנשמה כלואה בגוף האדם. וכך בדיוק חיו בני ישראל במצריים כעבדים, נטולי זכויות כלל, ובכל יום שעבר הסבל גבר. כי מצריים מקום משכן הקליפות, אשר ביקשו להיאחז בבני ישראל זרע קדושים, ולא הרפו. זה עניין קשיות העורף של פרעה אשר סירב להרפות מאחיזתו בבני ישראל. וזה בדיוק העניין המובא בתורה אודות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, אשר כל אחד מהם בנפרד ירד למצרים ולו בניסיון להציל ולגאול נשמות עשוקות מהקליפות, להשיבם למחוז וחיק הקדושה. עתה נוכל להבין ביתר שאת את השמחה הגדולה של נס יציאת מצרים, כאשר הקדב"ה נפרע מהמצריים בעשר מכות וכו'.

כאמור במשך שהייתם במצרים 210 שנה , מובן לנו עכשיו מטבע הדברים כי על בני ישראל השתלטו כוחות הטומאה המצריים, קליפות קשות מנשוא. בני ישראל  ירדו באופן הדרגתי למ"ט 49 שערי טומאה. חייב היה הקדב"ה לפעול מיד ולהציל את בניו. אחרת לו היה ממתין עלול וסביר היה להיות שבני ישראל ב"מ ימשיכו את תהליך היטמאותם וירדו  לנון (50) שערי טומאה ומשם כבר אין יציאה לעולמים. קרה מה שקרה והבורא יתברך עשה נסים ונפלאות וגאל את עמו ממצרים. אך הם עדיין נמצאים במ"ט (49) שערי טומאה. איך יכול לתת להם תורה קדושה ? כל עוד הם טמאים אינם יכולים להוות כלי מקבל לקדושה ! אשר על כן באה תורתנו ואומרת : "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה…"

במאמר הבא אי"ה נעמיק בהבנה של המושגים קדושה וטהרה,

חיזקו ואימצו

בס"ד

אדה"ר ספר העומר

אחי ורעי,

כאמור משחטא אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע, מיד נפל ממ"ט שערי הקדושה שהיו מנת חלקו, ללא פחות ממ"ט שערי טומאה ! לו היה נופל לנון (50) שערי טומאה לא היה לו יציאה משם לעולם, כדוגמת בני ישראל לאחר מכן, אשר נשתעבדו כעבדים למצרים במצרים 210 שנה וירדו למ"ט שערי טומאה. ראה הקדב"ה את מצבם, נאלץ בהכרח להצילם. כיוון שלו היו יורדים לנון שערי טומאה (50) לעולם לא היו נגאלים, ואז היתה בהכרח מגיעה  הבריאה לקיצה.  כיוון שרק עם ישראל מסוגל לתקן את הבריאה אשר הקדוש ברוך הוא ברא. כדברי הנביא ירמיהו : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

נשוב לרישא, כיוון שאדה"ר חטא הקדב"ה הגלה אותו מחוץ לגן עדן. התחיל האדם ללכת צפונה. הימים נתקצרו ונהיו חשוכים יותר. כל יום שעבר, ספר האדם שער אחד משערי הטומאה, במצב שלאחר 49 ימים תיקן  את כל מ"ט שערי טומאה (49). המשיך ללכת צפונה 49 ימים, ובכל יום שעבר תיקן ועלה למצבו הראשוני לפני חטאו למ"ט שערי קדושה.

מכאן אנו למדים מהי עוצמת התשובה, כשאדם חוטא ונופל ממדרגותיו, לעולם הקדב"ה תמיד יותיר לו פתח להתעורר ולעלות מאותו מצב נואש אשר אליו נקלע. גם כשנדמה שהמצב אבוד, פתאום עשוי להתהפך הגלגל לטובה. הכל תלוי ועומד על האדם, לאיזה כיוון חפץ להוביל את חייו.

תיקון לקלקול זה הגיע בעת מתן תורה בחג השבועות. לאחר שבני ישראל נזדככו במשך 210 שנות עבדות במצרים, ראויים היו לקבל את התורה, ובכך הגיעה הבריאה לשיאה כמו מלפני חטא אדה"ר בעץ הדעת. כך שבמתן תורה היו בני ישראל בכליל השלמות הרוחנית. מה חבל כאשר בושש משה לרדת מן ההר עם שני לוחות הברית, עשו את העגל וכראו לו : "אלה אלהיך ישראל,, מיד ירדו מגדולתם והשיבו ביחד עם כך את הבריאה לקילקולה כפי שנתקלקלה על ידי אדה"ר.

סופר האדם 49 ימים של טומאה, תיקנם. ספר עוד 49 ימים של קדושה ועלה למצב הראשוני מנפילתו הרוחנית, ואז האירו הימים ומשמחתו חיבר את המזמור בתהלים : "טוב להודות להשם".  לו היה מחסיר ספירה אחת לא היה תיקונו מושלם. לכן בספירת העומר הלכה פסוקה אם החסיר האדם ספירה אחת סופר למחרת ללא ברכה. אך אם החחסיר יומיים ברצף את הספירה אין לו מה להמשיך לספור כיוון שכבר שרשרת התיקון נקרעה ולא תוכל קום בשנה זו.

49+49 = 98, ובגימטריא צח. הצח הזה הוא כנגד הצח קללות המופיעות בתורה בפרשת כי תבוא. צח קללות לכל מי אשר מפר את דברי התורה.

אם נספור צח ימים מראש השנה יום הדין וחשבון הנפש נגיע ל…

עשרה בטבת יום חורבן בית מקדשנו. ועל מה ? על שינאת חינם. אכן הקדב"ה ידו פשוטה לקבל שבים, אך משהאדם מסרב לתקן את דרכו ולעשות חשבון נפש נוקב עם הקורה אותו, אז בר מינן מגיע לחורבן טוטאלי כדוגמת חורבן בית מקדשנו אשר לדאבוננו עד עתה טרם תיקננו את אשר אבותינו קילקלו.

חומר למחשבה כיוון שזוהי מהות ספירת העומר עת שלטון הדינים והקליפות.

כל מי שסופר העומר ולא עושה חרטה ווידוי על מעשיו, כמוהו כאילו לא ספר. זאת משום שבספירה אנו אמורים להעלות את מדרגתנו מחיל אל חיל ולתקן שער בכל יום עד כדי כך שנגיע לחג השבועות יום החמישים מתוקנים ושלמים לקבלת התורה.

וזו כי מדוע ? זאת על מנת שנהיה מושלמים ולהוות כלי מקבל על מנת שנהיה ראויים ומסוגלים לקבל את התורה המושלמת. תורה מושלמת לעם מושלם.

אחי ורעי,

נשאלת השאלה מדוע אנו סופרים 49 ימי העומר דווקא, ויום ה 50 חל בו חג השבועות ? מה טמון במספרים הללו באופן מיוחד ומה הם באים ללמדנו ?על פי תורת הסוד המדרגה החמישים מסמלת את השלמות האלוהית. ובשפת הקבלה נקראת מדרגה זו נון שערי בינה, לפי שהאות נון באלפא ביתא העברי שקולה בגימטריא למספר 50. רמז נוסף ככותרת הכתבה במילה תעבדון. הקדב"ה צווה את בני ישראל בחג השבועות הוא יום החמישים לעבדו. אם כן מה באה האות נון בסייפא של המילה תעבדון ללמדנו  ? אלא שגם כאן ניתן לראות רמז נוסף לנאמר.  המשורר דוד המלך עליו השלום כותב בספר בתהלים את הפסוק :"ותחסרהו מעט מאלוהים." אם כן את מי החסיר ? ומה החסיר ? ומדוע החסיר ?

אלא שיש להסביר, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, בראו כנזר הבריאה. נזר מלשון כתר, כמו כותרת לבריאה, תכשיט ! ללמדך שהיה אדם הראשון מושלם בכל הבריאה וכל הבריאה מושלמת בו. אם כן מתבקשת השאלה מדוע הקדוש ברוך הוא החסירו מעט מאלוהים ? כלשון הכתוב :  " ותחסרהו מעט מאלוהים " ?

המדרגה החמישים אחי ורעי מוקצת בלעדית אך ורק לבורא. מה גם שהאדם הראשון היה שותף למדרגה זו והיה מושלם עד שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע. מסופר במדרש שהמלאכים היו שוגים בו. היו יורדים לעולם העשייה היו מביטים ורואים את האדה"ר בסברם כי הוא האלוהים. עולים למרום ורואים את הקדב"ה. לא הבחינו ולא הבדילו מי זה מי. עד שחטא אדה"ר, אכל מעץ הדעת ונתמעטה הדמות. בתוך כך ירד מ 50 שערי בינה היא הנון ל 49 שערים. 49 שערים של קדושה. הלכה למעשה מובא בתורה אמרת הקדב"ה :"כי לא יראני האדם וחי". אדם החי בעולם הזה לא יכול לראות את הקדב"ה. אך בעולם הבא כן יכול גם יכול. זאת יען כי האדם מורכב מגוף חומרי ונשמה אלוהית. הנשמה כיוון שהיא חלק אלוהה ממעל, יכולה להביט באביה ולשרוד, כיוון שהיא חלק מהקדב"ה, שנאמר : ויפח באפיו נשמת חיים. אך גוף האדם, כיוון שהוא עפר מן האדמה, חומר עבה וגס, לא יכול להביט במה שלמעלה ממנו כיוון שאין לו חלק בזה מחמת פחיתותו. לכן לא יראני האדם וחי. אך אומר רבי שמעון כי ברגע שהאדם נפטר, גם הגוף וגם הנשמה לרגע קט שניהם רואים את הקדב"ה, ואז הנשמה נפרדת מהגוף ועולה, ואילו הגוף שב אל העפר ממנו נחצב.

אך משחטא אדה"ר ועבר על הציווי האלוהי ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, ואכל, מדי לא זו בלבד שאיבד  האדם בבת אחת את מ"ט מדרגות שערי קדושה, אלא צנח לשאול תחתית למצולות ים של מ"ט שערי טומאה, מדרגה אחת לפני שער הטומאה ה 50 אשר משם בר מינן אין יציאה כלל לעד ולעולמי עולמים. כפי שיש נון שערי קדושה כנגדם הקדוש ברוך הוא ברא נון שערי טומאה. זה כנגד זה ברא האלוהים, ובידי כל אדם ואדם לבחור את הדרך אשר ירצה ללכת בה. חכמינו ז"ל אומרים : בדרך שאדם הולך, מוליכים אותו. הבא להיטמא פותחים לו, ואילו הבא להיטהר מסייעין בידו ! אם כן מדוע להיטמא נקט הכתוב בלשון פתיחה ואילו הבא להיטהר נקט הכתוב בלשון סיוע ? אלא ללמדך כאשר האדם מחליט להיטמא, בקלי קלות נופל לתהום לשאול תחתית יען כי השער פתוח ורחב. אך הבא להיטהר, לא יאפשרו לו להיטהר בקלות, כי להתנקות מהכתמים צריכים שטיפה כיבוס וסחיטה, לצרפו וללבנו כצרוף הכסף והזהב. למען זככו וטהרו מעוונותיו ולבחון אותו אם אמיתי הוא. לכן אדם שחפץ להתקדש ולהתקרב לקדב"ה כל כך קשה לו. זהו המבחן אשר עליו לעבור לאחר שנים של עוונות חטאים ופשעים. אם אמיתי בלב ובמחשבה, יצליח כיוון שמן השמיים יסייעו בידו.  אך יאלץ להתאמץ במאוד מאוד. צעד אחר צעד במלחמת תופת נגד יצר הרע והשטן. לכן כל כך קל לחטוא מאשר לעלות בקדושה ולהיטהר. כיוון שלחוטא פותחים את השערים למען ירד מיד לשאול תחתית אשר ספק גדול אם יוכל אי פעם לצאת משם.

זהו בדיוק היה המצב הרוחני של אדם הראשון טרם אכלו מעץ הדעת טוב ורע. משחטא ואכל, משך עימו לתהום את כל הבריאה והאנושות אחריו לנפילה רוחנית לדורי דורות הבאים אחריו כיוון שכל האנושות הייתה כלולה ותלויה בו. זהו הרקע למצב שהיה עד יציאת מצרים וקבלת התורה בהר סיני.

אחי ורעי, ייסורים ממרקים.

גדולי ישראל המוזכרים בתנ"ך לרבות נביאיו, רובם ככולם היו רדופים ומיוסרים. לא כפי שהדעת מניחה כי נבחרי העם קרובים יותר לצלחת השלטון ונהנים ממנעמיו, אלא נהפוך הדבר. ר' מאיר בעל הנס זה שהיום מאות אלפי עולים לציונו בתפילה ביום פטירתו, היה גלגול של דוד המלך אשר כל חייו היה רדוף ואף חיבר את ספר תהלים מתוך ייסורים. חי בדוחק ועוני גדול מאד, שיכל שני בניו ביום אחד, היה מנודה על ידי כל חכמי ישראל ואף אשתו גירשה אותו. כמו כן רבי שמעון בר יוחאי אשר היה ניצוץ של משה רבינו אשר אף הוא היה רדוף על ידי פרעה ועבר גלות ארוכה ומרה, וכל ימיו חי בדוחק רב. בעוד שלדוד המלך לא הייתה הברירה להפסיק להיות רדוף, למשה רבינו הייתה הברירה להימלט מרוע הגזרה, לו היה חובר לפרעה בצעירותו, אך הכתוב אומר במפורש : "…ויגדל משה ויצא אל אחיו". משה רבינו העדיף לשחק אותה ראש גדול ועמד מול האתגר של גאולת עם ישראל מידי נוגשיו בצאתו אל העם, בצאתו אל ההתמודדות המרה והבלתי נסבלת יום יום.

מובא בספר  ישעיהו הפסוק : ה' חפץ דכאו… נשאלת השאלה וכי יש לקדוש ברוך רצון או שמחה בדיכוי בניו ? אלא פשוט הדבר, כשלאדם פיתו בסלו לא מרגיש כל צורך לחפש את דרכיו. הכל הולך לו כשורה, ואשר על כן לא שייך כל בחינה עצמית. כמובא בשירת האזינו בספר דברים ל"ב : "וישמן ישורון ויבעט, שמנת עביט כסית ותשכח אל מחוללך".דבר גורם לדבר עד שבסופו של תהליך האדם בועט ושוכח את סיבת ביאתו והימצאותו בעולם. אך אם תיקח את פיתו מסלו, וכל אשר ירצה לעשות ישתבש לו, לבטח כל אדם בעל הגיון בריא ומודעות עצמית יעמוד על צרוף המקרים ויבין שמי שהוא מעולל לו זאת ומנסה לאותת לו על סיבה כל שהיא בדרכיו הגורמת לתוצאות השליליות הללו במסכת חייו.

במעשה המנורה במשכן, מצווה משה רבינו על ידי הקדב"ה לקחת שמן זית זך כתית למאור. מתי הזית מאיר ? רק לאחר שכותשים אותו היטב היטב דק דק אז נהפך לשמן ומסוגל להאיר. עד אז הזית לא יוכל לתת אורו. כדוגמת השטיח הפרסי האיכותי והיוקרתי הנמכר במאות אלפי דולרים. על מנת להשביחו שולחים אותו לעיר מכה, שם עולים עליו כשני מיליון איש ביום, ובעוצם שחיקת הסיב במקום להתבלות ולהיזרק  אז מתגלה הסיב החזק והאיכותי המאפיין את איכותו של שטיח זה משאר השטיחים הרגילים, אשר לבטח לו היו במקומו היו מיד מתבלים ומושלכים לאשפה.

כשאדם מן המניין גדל ללא איסורים ומוגבלויות מתרגל לעובדה לא רק שהכול מותר , אלא גם לעובדה שהכול שלו  ובשבילו. פועל היוצא והישיר לכך היא עליית הגאווה העצמית : "לי יאורי ואני עשיתיני. אדם המתגאה ממילא מידת ההאזנה שלו לסביבה משתבשת, מקשיב אך רק לעצמו ובכך בונה לעצמו מידות  וערכים גרועים מאד ביחסי אנוש  ובדעה כי הוא הצודק וכי דרכו הנכונה ביותר. לעומתו אדם המלומד בייסורים, תמיד נמצא תחת בחינה אישית עצמית. הצדיק מיד בא על עונשו ובסמוך לחטאו. וזאת במכוון היות שהקדב"ה מאותת לו למען יתקן דרכו עוד באותו היום ויעשה תשובה עוד בטרם ילך לישון. על מנת לאפשר לו  לישון  נקי מעוונות. לרשע לעומתו, הקדב"ה לא ימהר לגמול כרשעתו . זאת מפני  שלא לנקותו מעוונותיו. כדברי המשורר בתהילים י"א : "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". זאת אומרת הצדיק כל העת תחת בחינה והקפדה. כיוון שהייסורים והבחינות מעלים את האדם במעלות ההשגה והרוחניות ומרקבים אותו לייחוד עם בוראו. גם אם  ולעתים נכשל , אך  בסה"כ יהיה תמיד בעליה הדרגתית. אך לרשע שנאה נפשו, אין הקדב"ה ממהר לגמול לו כרשעתו, כי השם חפץ להרחיקו ממנו, ואם ישלח לו ייסורים אשר יתקנו אותו יקרב אותו אליו, ולכך  אין לו חפץ.

אשר על כן ובהקשר לכך היה ר' שמעון בר יוחאי ע"ה אומר, אדם אשר עובר שלושה ימים ללא  ייסורים יפשפש במעשיו, שמא גדש את השיאה ואין ה' יתברך חפץ בו חלילה. מיד יראה כיצד  לשוב בתשובה לפניו יתברך.

לכן היה ר' אלעזר בנו של ר' שמעון היה בכל לילה ולילה כשבני ביתו היו עמוק בשנתם, מזמין את הייסורים, באומרו בואו רעי בואו אחי… והיה תוך דקה שתיים מתמלא כל עורו בשחין ופצעים מוגלתיים. לאחר של כחצי שעה של מכאובים קשים מאד היה שולחם, ונהפך עור בשרו חדש כמו עור של תינוק בן יומו. מכך למדים אנו כי כשאדם מקדים על עצמו ייסורים, בית דין של מעלה רואים שהוא מטפל בעצמו ולכן מניחים לו שיתמודד בעצמו עם עצמו. אך משרואים כי אין האדם משית ליבו למעלליו כמו במרבית המקרים, והולך מדחי אל דחי כאילו אין דין ואין דיין בעולם ב"מ, מיד בית דין שולח לו ייסורים על לצרפו ולבררו. אין משום דברים הללו לייעץ לאדם כלשהוא להזמין על עצמו ייסורים היות ואין לנו לא את הכח הנפשי לעמוד בהם כמו שהיה לחכמינו ולאבותינו כמו שאין לנו את הבריאות לכך. רק מספיק שאדם יהרהר במעשיו ויעשה חרטה וקבלה לעתיד וישתדל מאד, ב"ה תתקבל תשובתנו ברצון, אמן ואמן.