אחי ורעי,
מיליון נושאים בוערים לדבר עליהם, ולחזק את השורות. אך נושא אחד בוער בליבי וכנראה שדורנו מוכה בו ואין מוחה. לא הייתי רוצה להיות נביא הזעם, ולא מטיף הדור. מי אני שאעשה זאת ? אך כמובא במשנה במקום שאין איש היה איש ! ולו יהיו דברי אלי בחזקת דברי פתיחה למסכת קו מחשבה ויישור הדרך אשר יבור לו האדם בהם.
נושא האחדות חשוב ונעלה מאד במדרגתו בפני ה' יתברך. רואים אנו מדברי הזוהר הקדוש על אנשי בבל. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל ונעשה לנו שם..". מה רצו אנשי בבל בעצם בניית המגדל ? להלחם בקדב"ה בעצמו ! סלקא דעתך, וכי עלה במחשבתך שיוכלו להלחם בקדב"ה בורא שמים וארץ ? אלא שהדברים אינם פשוטים בכלל אחי ורעי. לפי שאנשי בבל היו חכמים מאד, וידעו שמות קודש אשר היו פועלים את הטבע. עלתה גאוותם, וסברו שעל ידי שימוש בשמות הללו יוכלו לשלוט גם באלוקים בר מינן. זהו שאומר הפסוק : "ונעשה לנו שם". בוודאי שדעת השכל אומרת כי הקדב"ה ימחם במכה אחת, ישלח מלאך ובמקום יכלם, כפי שעשה עם אנשי סדום ששלח את המלאך גבריאל אשר החריב אותה עד היסוד. אך לא, כיוון שהיו מאוחדים בשפה, מאוחדים בדיבור, כולם באותם שמות ובאותו ראש, וביחד שנאמר הבה נבנה, בואו כולנו, ואפילו הדבר היה להלחם בו יתברך, חלק להם כבוד וירד בעצמו לראות מה עשו אנשי המגדל, שנאמר "…וירד ה' לראות", ירד הוא בעצמו וחלק להם כבוד לכב' אחדותם ואפילו ונועצו כנגדו ממש.
בוודאי שיש דוגמאות רבות להפליא, ומקוצר המאמר לא נעלה אותם כאן. אך נושא האחדות בוודאי מובא במקרא במעשה קורח ועדתו אשר חלקו על משה רבינו בקראם תיגר על עצם הנהגתו. בסוף האירוע כתוב בתורה וימותו קורח ועדתו ! בהמשך הדברים מובאים המילים : ובני קורח לא מתו. לכאורה סתירה בדברים ? אלא אחי ורעי מכאן אנו למדים, כי בא הכתוב ללמדנו כי תמיד יהיו אלו שזריעת מחלוקת בראש מעייניהם ותאוות נפשם. על כך אמרו חכמים במשנה, כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ומחלוקת שלא לשם שמיים אין סופה להתקיים. פירוש הדברים, כשאדם מעורב במחלוקת, מצבו לא משהוא. איך יוכל לבדוק אם להמשיך ולדבוק בדעותיו ולהלחם למענם או לחדול ? אלא יסתכל פנימה בעצמו, אם קיימת לו נגיעה אישית במחלוקת מיד יחדל. אך אם המחלוקת שנקלע אליה היא לכבוד ה' יתברך, יבדוק עם חכמים גדולים ממנו ויועץ כיצד לנהוג ובאורח ענייני.
המילה "מחלוקת" מורכב מאותיות חלק-מת. אם הפרשת עצמך מהאחדות, סופך מוות רוחני, כיוון שגחלי המחלוקת הם מידות רעות : כעס, שנאה, גאווה ועוד. ראו מה קיבלה הלבנה שבאה לפני ה' יתברך כאשר בקשה מלכות צודקת ומושלמת בטענתה כי אי אפשר ששני מלכים ישלטו בכתר אחד , גם השמש וגם היא ? השיב לה הקדב"ה, לכי ומעטי עצמך. כאן מוסר השכל גדול בשבילנו, ראשית מעט עצמך, אולי אתה חולק על מי שגדול ממך בתורה וידיעה, אולי מה שהוא יודע אינך יודע ?
נכון ! תטען שכל הגמרא מושתת על מחלוקות בין חכמים ? כאן אחדש לך בני שני חידושים : א. בעוד שאנו מנסים לגלות ולחשוף את הסוד, אבותינו הראשונים והתנאים עמלו לכסותו ולהצפינו. היה רבי שמעון בר יוחאי דורש באדרא רבה, בא בנו ר' אלעזר לכתוב את דברי אביו. פנה אליו ר' שמעון ואמר לו פנה מקומך בני לר' אבא. לפי שהוא יודע כיצד לכתוב את הדברים ולהטמיע את הסודות בכתיבה באופן שלא יורגש על ידי הקורא. מכך רואים אנו כי איננו יכולים להבין באמת את דברי התנאים לא במשנה ולא בגמרא. ב. מאידך אין מחלוקת כלל בין החכמים במשנה. איך יתכן ? הלא מובא בפירוש בדברי הגמרא מחלוקת ! לדוגמא, נחלקו ר' יהושע ורבי אליעזר מתי נברא העולם. חד אמר בא' בתשרי וחד אמר בא' בניסן. ובכל זאת אין מחלוקת כלל. הכיצד ? איך יכול להיות ?
לכן המסקנה, אל תכנס בכלל במחלוקת גדולים ממך. צמצם עצמך בענווה ויראת שמים, אולי ילדיך ילמדו ממך להתבטל בפני מי שגדול מהם, ורכז כוחות נפש ושכל ללמוד פנימיות הדברים לפני שאתה מתבטא כלל. אז, אולי תזכה ליראת שמיים וגם אתה ב"ה תתחיל להחכים בתורה.
היו ברוכים