חג השבועות בסוד השביעיות

אחי ורעי חג שבועות שמח,
כתוב בתורה : "ושמחת בחגך והיית אך שמח". מצווה לשמוח ! להיות בשמחה תמיד. בשמחה בשנוי אותיות – "במחשבה". במחשבה עם עניין ה49 היום המאפיין את שבעת השבועות אשר אנו סופרים בהם את העומר כהכנה לקבלת התורה בחג השבועות יום ה 50. מהו אם כן  סוד השביעיות המאפיין את החג ? שכן אנו נתקלים בספרה 7 שוב ושוב : שבעה ימים בשבוע, שבעה שבועות עולה למניין 49 יום. שנאמר : "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו תשע וארבעים יום".
שבת = 7, אבלות = 7, שמיטה = 7, נידה = 7, סנהדרין = 7 עשיריות, ועוד ועוד. אחי ורעי, מה עניין הזה סביב הסיפרה שבע ?
אמנם כידוע בסדר השתלשלות העולמות מאין סוף הקדוש ברוך הוא ועד לעולמנו זה השפל והתחתון, חולקו העולמות על ידי אליהו הנביא, רבי שמעון בר יוחאי ועוד מהחכמים הראשונים אשר רוח הקודש היתה נחלתם, לעשר ספירות רוחניות. שלוש עליונות אשר בדיון זה לא נדון בהם, אלא ב 7 ספירות תחתונות אשר ירדו ונשתלשלו לעולם העשיה. אף הקדב"ה ברא את האדם לסוף ששת ימי העשיה, ובתוך כך סיכם את כל ששת ימי הבריאה והיצירה בתוך האדם אשר ברא.
יוצא אפוא, ששבעת הספירות התחתונות מגולמות באדם :
1. חסד ביד ימין. 2. גבורה ביד שמאל. 3. תפארת בגב. 4. נצח ברגל ימין. 5. הוד ברגל שמאל. 6. יסוד בברית. 7. מלכות בעטרת היסוד.
כאשר האדם מבקש לעשות פעולה מסוימת ביד ימינו, באיזה אמצעי מוביל תיעשה הפעולה ? ומעבר לכך, אם רוצה לעשות פעולה של גבורה ביד ימינו, כיצד בכל זאת תיעשה הפעולה ביד ימין שכולה חסד, הלא לכאורה שייכת פעולה זו לספירת הגבורה  ? אותה שאלה ניתן לשייך לכל איבר ואיבר בגוף האדם ?
כידוע השורש לכל פעולה נמצא במוח  האדם אשר נמצא בראש, מקום משכן הנשמה והכוח המפעיל היא המחשבה. אף נשמת האדם מקורה מאין סוף הקדוש ברוך הוא. בסדר השתלשלות וירידת העולמות מהעליון לתחתון, הווה אומר מהרוחני לגשמי, למטה בעולם העשייה, חייבות להיות חוליות מגשרות ומקשרות בין עולם לעולם. מהאמור למעלה נבין כי בהתבוננותנו בעצמנו כי ככל שחלק בגופנו נמצא עליון יותר ביחס ליתר האיברים, כך הנשמה תאיר בו יותר. ממילא ככל שאיבר הגוף תחתון יותר, כך תאיר בו הנשמה פחות ויגבר כוחו של עולם העשייה באותו חלק בגוף. כדברי דוד המלך בספר תהילים : "עוון עקבי יסובני". מכך נובע כי מקום אחיזת העוונות, כיוון שנגרמו בגלל חטאות הגוף ותאבותיו, בעקבים באשר היותם תחתית וסוף הגוף והשוכנים בקרבת העפר חומר עכור מן האדמה.  ללא כך לא יתאפשר כל חיבור בין העולמות, ואין ביכולתנו בשלב זה או במאמר זה להיכנס ולפרט יותר מה גם שקיים הסבר נכון ומדויק אשר אי"ה ועזרתו יתברך אט אט נפתח ונחדור ליותר פרטים.  כל מי שיתמיד במאמרים וישתתף בהרצאות באורח עקבי ללא ספק שיעלה במעלות היראה והחיבור עם המסר והתוכן של המאמרים בראיה מורחבת ועצמתית. לכן לא נעסוק במאמר זה  בחיבורים הרוחניים אשר בסדר השתלשלות העולמות, אלא רק בחיבור המעשי והגשמי שהוא אינו אלא קצה לרוחני, וחובק בתוכו את כל העולמות כולם בבחינת האדם עולם קטן, כמוסבר למעלה בהיות האדם תמצית הבריאה כולה. להבדיל, לסבר את האוזן בדומה לשביב מחשב המכיל ומפעיל מכלול ענק.
לענייננו, כאשר ברא המאציל את האדם מאותה העיסה הרוחנית, פשטה והרחיבה לכדי הוויית ועיצוב גוף האדם. מכך משתמע שהכול בלול וכלול בכל. דוגמה לצורך המחשה, כאשר הגננת נותנת לילד בגן קטן לשחק בפלסטלינה, מלמדת אותו ראשית עיצוב הצורה לקחת את חומר ולגלגלו ביד ליצירת כדור עגול, ומשם פושטת ומושכת את הצורות אשר מבקשת ליצור. בדומה הוא הדין באישה הלשה בצק ומכינה עוגיות בצורות שונות. כך בדיוק נברא האדם. מכך משתמע כל כל איברי הגוף היו מחוברים בתחילת הווייתם הכל בכל. לדוגמה הידיים ברגליים, האזנים בכף הרגל, הברך בצלעות ובכלל הכל בכל מאותה טיפה ראשונית אשר ממנה נוצר הזרע.
מאי נפקא מינא ? אלא מהאמור נבין כי מקום משכן החסד כאמור יד ימין נמצאים כל יתר הספירות. באופן שכזה שהחסד כולל בחובו את כל ששת הספירות האחרות, הוא הדין עם הגבורה, אותו דבר עם התפארת וכיו"ב כל יתר הספירות כולם בכולם ובסך הכך 49. אם כן נותרנו עם השאלה מהו הגורם המחיה את הכל ? תשובה, הנשמה ! אותו אור אלוהי פשוט זך וטהור. לכן כאשר מבקש האדם לבצע פעולה כל שהיא בגופו, חייב הוא ראשית להפעיל את הנשמה, היא המחשבה, והפעולות נעשות בו זמנית ללא כל שהות, כיוון  שהכול מחובר עם הכל.
איך אם כן קשור הסבר זה לסוד השביעיות אחי ורעי ?
זאת במאמר הבא
היו ברוכים
עבד ה'
יצחק ענתבי ס"ט