בס"ד
אדה"ר ספר העומר
אחי ורעי,
כאמור משחטא אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע, מיד נפל ממ"ט שערי הקדושה שהיו מנת חלקו, ללא פחות ממ"ט שערי טומאה ! לו היה נופל לנון (50) שערי טומאה לא היה לו יציאה משם לעולם, כדוגמת בני ישראל לאחר מכן, אשר נשתעבדו כעבדים למצרים במצרים 210 שנה וירדו למ"ט שערי טומאה. ראה הקדב"ה את מצבם, נאלץ בהכרח להצילם. כיוון שלו היו יורדים לנון שערי טומאה (50) לעולם לא היו נגאלים, ואז היתה בהכרח מגיעה הבריאה לקיצה. כיוון שרק עם ישראל מסוגל לתקן את הבריאה אשר הקדוש ברוך הוא ברא. כדברי הנביא ירמיהו : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
נשוב לרישא, כיוון שאדה"ר חטא הקדב"ה הגלה אותו מחוץ לגן עדן. התחיל האדם ללכת צפונה. הימים נתקצרו ונהיו חשוכים יותר. כל יום שעבר, ספר האדם שער אחד משערי הטומאה, במצב שלאחר 49 ימים תיקן את כל מ"ט שערי טומאה (49). המשיך ללכת צפונה 49 ימים, ובכל יום שעבר תיקן ועלה למצבו הראשוני לפני חטאו למ"ט שערי קדושה.
מכאן אנו למדים מהי עוצמת התשובה, כשאדם חוטא ונופל ממדרגותיו, לעולם הקדב"ה תמיד יותיר לו פתח להתעורר ולעלות מאותו מצב נואש אשר אליו נקלע. גם כשנדמה שהמצב אבוד, פתאום עשוי להתהפך הגלגל לטובה. הכל תלוי ועומד על האדם, לאיזה כיוון חפץ להוביל את חייו.
תיקון לקלקול זה הגיע בעת מתן תורה בחג השבועות. לאחר שבני ישראל נזדככו במשך 210 שנות עבדות במצרים, ראויים היו לקבל את התורה, ובכך הגיעה הבריאה לשיאה כמו מלפני חטא אדה"ר בעץ הדעת. כך שבמתן תורה היו בני ישראל בכליל השלמות הרוחנית. מה חבל כאשר בושש משה לרדת מן ההר עם שני לוחות הברית, עשו את העגל וכראו לו : "אלה אלהיך ישראל,, מיד ירדו מגדולתם והשיבו ביחד עם כך את הבריאה לקילקולה כפי שנתקלקלה על ידי אדה"ר.
סופר האדם 49 ימים של טומאה, תיקנם. ספר עוד 49 ימים של קדושה ועלה למצב הראשוני מנפילתו הרוחנית, ואז האירו הימים ומשמחתו חיבר את המזמור בתהלים : "טוב להודות להשם". לו היה מחסיר ספירה אחת לא היה תיקונו מושלם. לכן בספירת העומר הלכה פסוקה אם החסיר האדם ספירה אחת סופר למחרת ללא ברכה. אך אם החחסיר יומיים ברצף את הספירה אין לו מה להמשיך לספור כיוון שכבר שרשרת התיקון נקרעה ולא תוכל קום בשנה זו.
49+49 = 98, ובגימטריא צח. הצח הזה הוא כנגד הצח קללות המופיעות בתורה בפרשת כי תבוא. צח קללות לכל מי אשר מפר את דברי התורה.
אם נספור צח ימים מראש השנה יום הדין וחשבון הנפש נגיע ל…
עשרה בטבת יום חורבן בית מקדשנו. ועל מה ? על שינאת חינם. אכן הקדב"ה ידו פשוטה לקבל שבים, אך משהאדם מסרב לתקן את דרכו ולעשות חשבון נפש נוקב עם הקורה אותו, אז בר מינן מגיע לחורבן טוטאלי כדוגמת חורבן בית מקדשנו אשר לדאבוננו עד עתה טרם תיקננו את אשר אבותינו קילקלו.
חומר למחשבה כיוון שזוהי מהות ספירת העומר עת שלטון הדינים והקליפות.
כל מי שסופר העומר ולא עושה חרטה ווידוי על מעשיו, כמוהו כאילו לא ספר. זאת משום שבספירה אנו אמורים להעלות את מדרגתנו מחיל אל חיל ולתקן שער בכל יום עד כדי כך שנגיע לחג השבועות יום החמישים מתוקנים ושלמים לקבלת התורה.
וזו כי מדוע ? זאת על מנת שנהיה מושלמים ולהוות כלי מקבל על מנת שנהיה ראויים ומסוגלים לקבל את התורה המושלמת. תורה מושלמת לעם מושלם.